ימות המשיח ימות השימחה

השיחה הבאה מבקשת הסבר קצר, לתחושתי.

באחד המפגשים שלנו, היחיד שהתקיים על גג הבית, עברתי חוויה שההגיון שלי לא יכול להסביר אותה. במהלך הערב חוויתי וראיתי נוכחות חזקה של אנשי אור שנמצאים על הפלנטה, וקיבלתי מסרים על התהליכים שמתרחשים כאן, כמו גם על המעבר המתהווה. הערב היה מצחיק מאוד, הנוכחות על הפלנטה היתה ועדיין מלאה בשימחה ובאהבה, וחלקים מרכזיים מהערב היו למעשה קטעי סטנד-אפ מאולתרים וחכמים מאוד.

בגלל סיבות שאינני מודע להן, התחלנו להקליט את השיחה רק מאמצעה.


שחר.

***


צבא האור מטייל ברחובות תל אביב, זה ממשי, שחר. זה קורה כל הזמן, ויותר ויותר אנשים לשמחתנו גם קולטים את זה.

יושבים עכשיו מאחורייך איזה 30 אנשי אור, ואני גם רואה אותם, אוכלים פופקורן, מסתכלים עלי ועושים במכנסיים. ורדה, יש תור של ישויות שלא נכנסות כי אין להן מקום. אנחנו צריכים להעביר את עצמנו לפה כדי שיהיה להן יותר מקום לשבת ולראות אותי. ואנחנו חשבנו שאנחנו לבד… הם יושבים ו"עושים מאיתנו במכנסיים".

מה הם אומרים?

אני לא יודע, הם מתגלגלים. יש פה דורמן שמווסת את כניסת הישויות. יש פה 4 ישויות שיושבות אחת על הכתפיים של השניה. נורא מעניין, איך זה שאתה אנרגיה, אין לך גוף, אבל אין לך מקום? איך זה יכול להיות? זה לא יכול להיות, נכון?

לא.

אין להן מקום. חבר'ה, תפרצו את הגבולות של עצמכם ותתאחדו עם היקום. יהיה לכם מקום אינסופי. אוי, זה גדול, זה גדול מה שהולך פה. זה לא ייאמן.

כפי שאתם רואים רבותיי, שחר היום, לפי דעתי, נהיה מואר. הוא פתאום חי בממדים אחרים בחוויה, וכולו צחקוקים, והנה גם גיליתי אצלו כשרונות חדשים, אז אתם רואים? משחק האור הוא משחק של שימחה וצליל. אני רצינית, שחר.

ורדה, תצחקקי, 3 צחקוקים אחרי כל 3 משפטים.

נכון. אז על מה אני אדבר היום? על שימחה, למה לא. אוי אוי, איזה נושא רציני. (פרץ צחוק היסטרי ברקע).

אנחנו נדבר על שימחה. יושבים 3 פרופסורים מכובדים, בעלי תארים מפה עד למחר, במעבדת מחקר, לוקחים 3 גורים של עכברים וחולדות, שמים אותם בכלוב, ואומרים, "הבה נתבונן באנשים שמחים". הם יושבים שנים על גבי שנים ומתבוננים בגורים של חולדות ועכברים, ומנסים לראות דרך הגורים אנשים שמחים. אבל לא רק שהם לא שמחים, כי הם חיים בכלוב, הם גם לא אנשים.
אני לא יודע באיזה אוניברסיטה הם למדו, אבל אלה לא פרופסורים. הם אנשים בורים, שלא למדו שום דבר על החיים, שסגורים כל כך הרבה שנים באיזה מגדל שן אינטלקטואלי, שלא למדו את הדבר הפשוט והבסיסי ביותר, על ההבדל בין אנשים לבין חולדות ועכברים. והם לא מבינים את השיעור הכי חשוב, שאדם שנמצא בכלא הוא לא אדם שמח.
לגביהם, 'אני חושב משמע אני קיים, אני מרגיש משמע אני מת'.

משפט צמרת.

זה מנהל את חייהם של אנשים רבים על פני כדור הארץ. "אני חושב משמע אני קיים, אני מרגיש משמע אני מת, ואם אני אומר את מה שאני רוצה בטוח השתגעתי".

זה מדהים, הטירוף, הוא מדהים.

כן. הנחיתה לרגש ממש כואבת.
תחשבי על הפרופסורים האלה, אחרי 30 שנה של מחקר הם מוצאים את הגן שאחראי על שימחת חיים, ואז הם הורגים את הגן הזה כדי שלא נהיה שמחים יותר אף פעם. נראה לי שככה עשו פעם באטלנטיס. לדעתי זו הייתה שיטת המחקר שלהם.

איך?

הם הלכו, בדקו מה עושה טוב, ופגעו בזה. אבל כרגע מדבר מתוכי למורי ממורמר, שבא לאטלנטיס וחשב שהוא חוזר לחיים, וסגרו לו את הלב.

נכון, זה מאוד הגיוני. אנשים מטורפים. אבל אתה מבין, זה הטירוף של העולם, שחר. השימחה היא, שפתאום אנחנו מגלים שיש לנו הרבה אפשרויות. אנחנו, ברגע זה, שחר, יכולים לעשות את כל מה שמתחשק לנו. אם אני אחליט שאני אהיה פרופסור למתמטיקה, אני אהיה פרופסור למתמטיקה, אם זה מה שיעניין אותי.

ורדה יושבת בכיתה ריקה למתמטיקה באוניברסיטה מול לוח הכפל ואומרת לו, "אתה לא מבין, אתה חייב לעבוד עם עצמך, אתה חייב להתחבר אל האור, 1 ועוד 1 זה לא 2. הם שווים 3, הם שווים 4, כל מה שאתה רוצה יכול לקרות במציאות שלך. אם אתה, 1 יקירי, תחליט שאתה תהיה 2, אתה תהיה 2. אתה חייב להתחבר אל עצמך". אני חושב ורדה, שאם את תהיי פרופסור למתמטיקה, זאת תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהמתמטיקה תפשוט את הרגל.

נכון, כי 1=1+1 שחר, לא יותר ולא פחות.

יבוא איזה פרופסור אחר למתמטיקה, נורא רציני ומכובד, ייכנס לכיתה, יסתכל, יוריד את המשקפיים וינקה אותם בעצבנות, כי הוא בטח לא רואה טוב, ישים אותם שוב, ויראה את מה שאמרתי קודם. כל המספרים בהיסטריה, הפונקציות מחליפות מקום, המשוואות הופכות להיות לא שוויוניות, המספרים עומדים על הראש. אני בטוח שהמספר 8 יעשה יוגה. ורדה, אני יודע שאת יכולה לעשות כל מה שאת רוצה, אבל אל תהיי פרופסור למתמטיקה.

לא, לא, חס וחלילה חס ושלום, השתגעת? אני אומרת, שבעצם כל בן אדם היום על הפלנטה מגשים מציאות. לכל אדם יש בחירה, או לסבול או לשמוח, ולשתי הבחירות יש מחיר. בגלל ריבוי האפשרויות, זה מעניין, אנשים מבולבלים ולא יודעים מה לעשות. תשאל למה.

למה?

כי הם מעולם לא עמדו ואמרו "שלום פחד, מה שלומך, איך אתה מרגיש היום?". זאת הסיבה היחידה. פשוט, לא?

פשוט, והאנשים לא מבינים את זה. הם לא מבינים, הם כל הזמן מסתבכים עם משוואות. זה נורא פשוט. 1=1+1, התפוח זה בעצם בננה והתולעת בתפוח זה אלוהים שמדבר אליך. נורא פשוט. אתה רק צריך לוותר על המיינד ולהתחבר אל הלב. אני חושב שעכשיו אני מבין למה הרבה אנשים פשוט בורחים מזה כמו מאש.

עצוב, לא, כמה הפשוט הזה מבהיל אנשים?

(ברצינות גמורה). למה? כי זה מפרק לגמרי את כל מה שאתה מכיר ואתה יודע. זה מכריח אותך להיות כל רגע וכל הזמן וכל שניה בהתבוננות, הכל משתנה כל הזמן. שום דבר לא ברור, שום דבר לא ידוע. שום דבר הוא לא כמו שאתה יודע, שום דבר הוא לא כמו שהוא ידוע. אז כל פעם משהו אחר יכול לקפוץ. הגמישות הזאת, להיות כל הזמן בעמדה שבה אתה מתבונן על עצמך, על החיים שלך ועל בכלל, ו