אייל אופיר מתאר את אומנותו כמשהו מיוחד ומיסטי, עוד לפני שהוא מסגיר את אהבתו העמוקה לנושא. "כשראיתי לראשונה את האמנות, היה זה כמו אגם שקט בין ההרים, שקיעה נפלאה בים...". "... איאיי ג'וטסו היא אומנות מושלמת המשלבת תחכום, אסטרטגיה, לחימה, אמנות, אסתטיקה, שליטה גופנית ונפשית גבוהה, אנרגיה והרמוניה מושלמת בין האדם לחרב לאומנות ולטבע. אומרים שאיאיי ג'וטסו הינו אמנות הלחימה הקשה ביותר לביצוע ביפן. הדיוק בה כה עצום ורב, שקשה להבין אמנות זו ואף לבצעה."
האיאיי ג'וטסו או האיאיי דו (ג'וטסו אמנות לחימה; דו - דרך) מתואר בספרות כאמנות שליפת החרב, למעשה ישנם מרכיבים שונים לאומנות זו ופעולת השליפה - אף כי נתנה לאומנות זו את שמה - הינה רק אחת מהם.
תרגול החרב באופן מסורתי תפס מקום חשוב ביותר בחייו של הסמוראי. מספרים על הסמוראים, מעמד האצולה הלוחם ביפן, כי תרגלו אלפי חיתוכים ביום. עם זאת, בגלל היות החרב נשק קטלני, לא תרגלו עבודת זוגות ורכיב העבודה בזוגות התבצע בזמן לחימה בלבד.
במאותה ה16- וה17-, בתקופת השלום והרגיעה היחסית ביפן, התמסד התרגול ונוצר מה שמכונה כיום איי ג'וטסו. אמן החרב הראשון שלו מיוחסת מסורת מפוארת זו היה היאשיזאקי ג'ינסוקה שיגנובו, והוא לימד בעיקר בתחילת המאה ה17-. כה עצומה הייתה השפעתו, עד כי לאחר מותו קמו לא פחות מ200- בתי ספר (ריו) שונים שראו עצמם ממשיכי דרכו.
בתחילת המאה העשרים, במקבי להיווצרות הקנדו הספורטיבי, נוסד ארגון האיאיידו ביפן מתוך מטרה לאגד את 400 ויותר בתי הספר שעוסקים באיאיי ג'וטסו ולשמר את האומנות, כחלק אינטגרלי מהחיים המודרניים.
צריך לזכור כי הקנדו, תרגול קרבות בצורה ספורטיבית, היא כיום אמנות הלחימה הנפוצה ביותר ביפן. למרות שצדדים שונים של הלחימה בחרב עדיין נראים באימון הקנדו, הרי דיוק ועוצמת החרב נובעים מהלהב. בשיטת האיאיידו, המתרגלת חיתוכים והמשתמשת בחרב מסורתית ולא "בצרור במבוק קשור יחד", נשתמרו רכיבים אלו.
השיטה משמרת בהצלחה את המרכיבים המסורתיים של אימון הסמוראים: תרגילי בסיס, חיתוכים, ותרגול "על ריק" בצורה של קאטה או תבנית תנועה, כמו גם את האלמנטים הפיזיים והנפשיים שנדרשו מלוחם.
הקאטה
------------
הקאטה הינה סיפור קרב או סיטואציה בלחימה המורכבת מארבעה חלקים.
החלק הראשון נקרא נוקיטסוקה (Nokitsuke) והוא כולל מספר פעולות עד השליפה. בשלב זה נוצר מגע עין עם היריב, מתקיימת "הערכת מצב" אסטרטגית שגורמת ללוחם לסגת, להתקדם או להישאר במקום, הלוחם יכול גם לבצע גם פעולות שחרור מתפיסות במידה והמגע הראשוני מחייב זאת. לאחר מכן מתבצעת השליפה (איאיי) עצמה, שיכולה להיות התקפית או הגנתית. למרות ששלב הנוקיטסוקה יכול להיות קצר ביותר, חשיבותו מכרעת.
החלק השני נקרא קיריטסוקה (Kiritsuke) והוא כולל את כל שלב המגע והאסטרטגיה, מה שנקרא ביפנית "קן ג'וטסו" אמנות הלחימה עם החרב. ישנם 7 חיתוכים בסיסיים וביחד עם הנעיצה הם נקראים "שמונת הבסיסיים". עם זאת, העבודה כוללת שינויים ווריאציות שונות ומרובות.
החלק השלישי נקרא צ'יבורי (Chiburi) ומשמעותו ניעור או הקזת דם. בתנועה או בסדרת תנועות - שמשתנות מתבנית אחת לשניה ומבית ספר אחד למשנהו - משחרר הלוחם את החרב מהיריב המובס ומנערה מדם שדבק בה.
החלק הרביעי, הנוטו (Nuto), הכולל את הכנסת החרב לנדן וניתוק מגע מזירת הקרב, מחייב את הלוחם להמשיך ולהיות מרוכז ונכון, אף לאחר סיום הלחימה.
מלמעלה למטה, דוגמא ל"סיפור קרב" שעל פיו נבנית הקאטה באיאיידו
רכיבי התרגול
---------------
ישנו מספר לא מועט של רכיבים המשותפים לכל התרגולים באיאיי ג'וטסו. רכיבים אלו הם ההופכים שיטה זו לייחודית כל כך.
הרכיב הראשון הנו רכיב הנימוסים. רכיב זה מטרתו לפתח בלוחם גישה של כבוד כלפי המורה, כלפי בית הספר, כלפי השיטה וכלפי עצמו. סדרת קידות בתחילת ובסוף כל אימון, לבוש נכון, דיבור נכון וכדומה הינם מכללי רכיב זה.
הרכיב השני הינו הנשימה. בדרך כלל, לפני תחילת הקאטה מתרגל הלוחם שני מחזורי נשימה, כשגם במהלך התרגול ישנם כללים שונים, כגון הוצאת אוויר בזמן חיתוך. השימוש המדויק בנשימה מאפשר ללוחם למצוא את הכוח הפנימי, הקי (צ'י בסינית) ביתר קלות.
הרכיב השלישי הנו רכיב התנוחה. תבניות רבות באיאיי ג'וטסו מתחילות בישיבות שונות, ולעיתים אף מתמשכות בישיבה.
הרכיב הרביעי הנו רכיב התנועה, דהיינו עבודת הידיים, הרגליים והגוף.
הרכיב החמישי הנו רכיב עבודת העיניים. במהלך הקאטה כולה צריכות העיניים לעקוב אחר תנועת היריב, לחדור מבעד ליריב ולהביסו. העיניים הן ביטוי חיצוני וברור ביותר לצ'י של היריב, כמו גם לצ'י של הלוחם.
הרכיב השישי נקרא זנשין (Zanshin) ופירושו כוננות או ערנות. האווירה במהלך הקרב וגם לאחריו צריכה לשקף את העובדה כי הלוחם מתמודד עם המוות. אפילו לאחר שהיריב מובס, אין "כיבוי" של הערנות ואווירת הקרב ממשיכה.
הרכיב השביעי נקרא מייסו (Meiso) ופירושו הדמיה. כל אחת מהתבניות מספרת סיפור קרב מסוים, באמצעות ההדמיה הלוחם חי את סיפור הקרב ורואה אותו מול עיניו. מאחר וישנן עשרות רבות של קאטות, סיפורי הקרב, המודלים, רבים הם.
"סיפור קאטה" לדוגמא: הלוחם הולך ביער ולפתע רואה את היריב מולו, מבלי שהיריב הבחין בו. בשקט שולף הלוחם את החרב וגולש לצדי השביל. הלוחם מסיח את דעת היריב באמצעות הקשה קלה על השביל לפניו ואז חותך את היריב מהצד כשהוא מסתער.
דוגמא נוספת: הלוחם משמש כעוזר לסמוראי המבצע ספוקו, התאבדות טכסית. הוא שולף את החרב, ממתין עד שהסמוראי מבצע את השיסוף השני של בטנו הוא, וכורת את הראש, בהשאירו, בתנועת ניסור, את הראש מחובר בפיסת עור לגוף. מנער את הדם ונסוג בטכסיות.
שאיפת המתרגל היא כי ברמות הגבוהות כל הרכיבים נעלמים והכל מתאחד. המתרגל והחרב חד הם.
איאיידו ותרומתו למתרגל
-------------------
יותר מכל אמנות לחימה יפנית, האיאיידו נחשב לאומנות לחימה פנימית ו
א?יא?יידו? - להיות כאן ועכשיו
2.8.2001 / 9:01