תחרות סיפורי "מיזוג" - סיפור מס' 3 - "מיזוג"

מיזוג

גבריאל יצא מהבריכה המקוררת ופנה לכיוון בר המשקאות כאשר שמע קול מאחוריו
" היי, גבי, בו לכאן" הוא הסתובב וראה את כריסטיאן יושב מתחת לאחת השמשיות הרבות שהיו מפוזרות ליד הברכה.
הוא לקח משקה מהבר והתיישב ליד כריסטאן.
"אז מה קורב כריס? הכל שקט?"
"שקט, בטח שקט. אבל אתה לא חושב שקצת חם פה מידי?"
גבריאל נאנח, כריס לא היה הראשון ששאל את השאלה הזאת בשבוע שחלף מאז השינוי.
"כן, קצת חם, אני מודה. אבל יש פה בריכה מקוררת והרבה שתייה קרה" ועל מנת להדגיש את דבריו שתה מעט מהכוס שעמדה לפניו.
"נו, כן..." היה ברור שכריס רוצה לשאול משהו ולא נעים לו.
" קדימה כריס, אני עוד רוצה לחזור לבריכה היום"
"אממ..." גבריאל נעץ בו כזה מבט שהוא מיד פלט הכל.
"כולם יודעים שאתה הכי קרוב אליה, אז אולי תספר, מה קורה כאן? חם פה כאילו זה היה הגיהנ..." הוא השתתק והביט מהר לצדדים מוודא שאף אחד לא שמע אותו כמעט פולט את המילה.
"אני מבטיח לך, כריס, כשהמקום עוד התקיים, היה שם הרבה יותר חם.
"התקיים? בעבר??"
"אתה מעוניין בסיפור, או לא?"
"מעוניין, מעוניין." כריס ניגב את הזעה ממצחו במגבת שהייתה לידו, לגם מהמשקה שנח לידו והקשיב.

"ובכן, לפני קצת יותר משבוע שחיתי לי בברכה, בדיוק כשבאתי לצאת קיבלתי ממנה זימון דחוף?"
"רגע" כריס עצר אותו. "זימון דחוף, ממנה? אין כזה דבר"
"תמיד יש פעם ראשונה. אני אומר לך אף פעם לא קיבלתי כזה זימון.
בדרך כלל, הזימון מגיע במין שיר קטן או מוזיקה שמגיעים משום מקום, משהו נחמד כזה.
אבל הפעם, היא ממש זימנה אותי, הרגשתי כזאת כפיה ללכת אליה עד שבקושי הספקתי להתלבש.
זה היה מביך ביותר." הוא עשה הפסקה קצרה לגם מכוסו והסתכל על השמש היוקדת שהמשיכה לבשל אותם ללא רחמים במשך השבוע האחרון.
"כשהגעתי אליה היא פנתה ישר אל הנושא."
"מה? היא אף פעם לא מדברת עסקים על ההתחלה, היא תמיד מתעניינת בעסקים ובתחביבים החדשים שלנו"
"לא הפעם . ישר ידעתי שמשהו לא בסדר."

"אני רוצה שתרד למטה".
"למטה, אל בני האדם? מה הפעם?"
"לא, לא אל בני האדם, ל-מ-ט-ה" והיא עשתה מן פרצוף כזה"
היא רצתה שאני ארד ל-מ-ט-ה. אני, ל-מ-ט-ה.
"למה זה מגיע לי" חשבתי.
"כי עליך אני סומכת יותר מכל" היא אמרה, קוראת את מחשבותיי.

"לקרוא מחשבות? היא אף פעם לא עושה את זה? ואם כן אז מאוד בדיסקרטיות".
"לא הפעם" כריס שם לב שגבי מאבד סבלנות ושתק.

"אתה תהיה השליח שלי. אני והוא צריכים לארגן פגישה במקום ניטרלי. מיד. אם הוא מתעקש תגיד לו שהוא יכול לקבוע מתי ואיפה, אבל מהר ובמקום בטוח לשנינו.

"אז ירדתי ל-מ-ט-ה. אתה יודע כמה בירוקרטיה יש שם? הייתי צריך לעבור דרך כל הפקידים האפשריים וכמה בלתי אפשריים עד שהגעתי אליו. "
"אבל בסוף הצלחת, כן?
"הצלחתי, הצלחתי"
"הגעתי אליו ומסרתי לו את ההודעה, משום מה הוא לא עשה צרות, לפחות לא יותר מידי.
רק כמה מהבדיחות הרגילות על מלאכים ומחטים, אתה יודע" כריס הנהן בהסכמה.
"זה היה מוזר, אבל נראה לי שגם הוא דאג, הוא קבע מקום ושעה ניטרליים ואפילו הכריז שהוא יביא עוזרת אחת אל המקום, כדי שהתנאים יהיו הוגנים."

"העברתי אליה את המסר והיא החליטה שאני אתלווה אליה אל המפגש. אני מודה שהתרגשתי, זה לא משהו שרואים כל יום."
"הגענו לשם ראשונים והתיישבנו מחכים, היא הזמינה לשנינו קצת מרק ומים וישבה לחכות בסבלנות.

"הוא הגיע לשם אם אחת העוזרות שלו. משהו מיוחד מאוד, אני מוכרח לציין.
היה ברור שאין לה מושג על מה מדובר, בדיוק כמוני."
גבריאל הפסיק לרגע ושתה מהכוס. השתייה כבר הייתה חמה ולא טעימה. הוא סימן לברמן שיביא לו משקה חדש והמשיך.

"אלי" הוא אמר.
ראיתי איך היא מזעיפה את פניה, היא שונאת שהוא קורא לה כך.
"לוצי" היא ענתה חזרה בכל אדיש.
הם הביטו אחת לעיני השני לכמה רגעים ונראה שהגיעו להסכמה כלשהי, כי הוא התיישב לידנו.
"זוהי העוזרת שלי, מתילדה" הוא הביט לעברה בחיוך.
"היא מאוד נאמנה, מ-א-ו-ד." מתילדה חייכה וגילתה שניים חדות ביותר.
"זה העוזר שלי גבריאל" היא אמרה והציגה אותי.
הנהנתי בנימוס לשניהם. מתילדה חשפה שניים.
"כן, כבר נפגשנו" הוא אמר. ואז הוסיף" תתעלם ממנה, היא נמצאת אצלי כבר יותר מידי זמן".
אך היה נראה שהוא מרוצה.

היא החליטה שמספיק עם הדיבורים הבטלים ופנתה אליו ברצינות.
"החוזים שלי פנו אליי לפני כמה ימים. נראה שיש שינוי בהתקדמות הכוכבים"
"גם החוזים שלי ראו את זה, הם חושבים שהיקום מתחיל להתכווץ"
"החוזים שלי הגיעו לאותה המסקנה. אתה יודע מה זה אומר?"
"כמובן, אחרת לא הייתי פה. מה אנחנו רוצים לעשות בנידון?"
"חשבתי על זה ולא מצאתי שום פתרון מניח את דעת"
"אפשר להשמיד כמה עולמות ולתפוס את המקום שלהם"
"מגוחך, ואז איפה נפעל?"
"אפשר ליצור עולמות חדשים אחרי שהיקום יתחיל להתרחב שוב"
"השתגעת?? אתה יודע כמה זה קשה? ליצור עולמות?"
"חשבתי שעשית זאת בשבעה ימים"
"ברצף הזמן הזה כן. אבל בין כל יום עשיתי מנוחה של חודש ברצף זמן אחר. זה מחוץ לחשבון."
"אין פתרון אחר."
"טוב, למעשה יש. אתה מבין, חישבתי כמה מקום תופסים גן עדן והגהינום, הם תופסים יותר מקום מכל העולמות גם יחד וחצי לפחות מכל אזור לא מיושב"
הוא הסתכל עליה רגע, פתח את פיו, סגר אותו שוב.
לא היה לי מושג מה קורה שם. אבל ידעתי שזה חמור, אף פעם בכל שנות חיי לא ראיתי אותו חסר מילים.
היה ברור שגם מתילדה שמה לב לזה וזה הדאיג אותה.
לבסוף הוא מצא את קולו.
"את לא יכולה להיות רצינית? זה בחיים לא ילך"
"חייבים לנסות, הסגירה מתחילה בעוד מספר ימים ואם לא נמצא מקום לאכסן את כולם היקום פשוט יתפוצץ מחוסר מקום."
"אבל... אה... זה מעולם לא נעשה, מעולם לא."
"תמיד יש פעם ראשונה" קולה היה רגועה, היה ברור שהיא הגיעה להחלטה.
"אתה תתחיל לפנות את אנשיך אליי, אני בטוחה שמתילדה וגבריאל יוכלו לסדר את הפרטים."
וכך היה.

"אתה מבין