אמרתי קדיש פעמיים עליה

אמרתי עליה פעמיים קדיש. לפני כמה שנים, אמרתי בפעם הראשונה קדיש על אותו אדם שילדה אותי והתעלל בי פיזית ונפשית במשך שנים כה רבות.

כולם ציפו שיקראו לה "אימא". אך איך אפשר לקרוא "אימא" מישהי שמכה ומתעלל באופן שיטתי במשך שנים. וויתרתי על המושג "אימא", התנתקתי רגשית ונפשית ממנה, לא נתתי לה לפגוע בי יותר. חשבתי שאפשר לשנות אותה, להראות לה שאפשר אחרת, אך טעות בדבר. חבל על האנרגיה. אי אפשר לשנות אדם שאינו רוצה להשתנות. וויתור על המושג "אימא שלי" אפשר לי להגן על עצמי, על נפשי ולחפש ולגלות בי, דמות חדשה ומפתיעה של אימא בריאה, לא אלימה, מתקשרת, לוחמת ותומכת לילדים שלי. מידי פעם עולה הכאב של מה שלא היה ולא יהיה לי אף פעם, צובת ונעלם בצל.

אמרתי קדיש בפעם השניה עליה, השבוע, כאשר אותה אישה שילדה אותי, הלכה לעולמה.
האם הצליחה להעביר לנו (ילדיה) את זרע האלימות?
אני יכולה רק להגיד שאנחנו נלחמים יום יום להרוס את המורשת שהורישה לנו: שפת האלימות.
אותה שפה שינקנו ממנה וסבלנו ממנה כל כך, מפחידה אותנו. ולמרות הסבל הרב, למרות הכל, ברגעים של כעס, תסכול, לחץ אותה אלימות אלולה לצוץ מעומקי אישיותנו. והפחד להיות כמוהי עולה מחדש. רק מודעות עצמית, קבלה ואהבה עצמית, לימוד שפה חדשה וחלופית תאפשר לנו לשבור את מעגל האלימות ונרגיש יותר טוב עם עצמנו.

היום אני בסדר ואת/ה?
דניאלה