מאת תמר אריכא: www.Woman.co.il
כבר הרבה זמן שאני, הנחשבת לרווקה תל אביבית נצחית ואיכותית, משוועת למארז טוסטסטרוני גברי, שיקום איתי בבקרים על בסיס קבוע ויהיה שם לצידי גם חודש אחרי אותו For Play מושקע, שסלל את הדרך לזיון המדהים הראשון.
אני רוצה מישהו אחד, שישרוד איתי 2 סייקלים של מצבי רוח, לפני שאני מקבלת את המחזור החודשי ולא, אני לא מגזימה.
מאז נפרדתי מהחבר האחרון שלי, עברו הרבה עונות שנה ועוד הרבה יותר טעויות בחירה, שנצברו לחובתי, ועכשיו כשרכשתי את המאסטר שלי בהלקאה עצמית, אני שואפת לתקן את דרכיי ולחוות שוב "ביחדנס" ראוי.
הרעבתי את עצמי מינית (באופן יחסי), עדכנתי את כל מי שאני חשובה לו שחזרתי ל"משחק", פתחתי כרטסות בכל אתרי ההכרויות באינטרנט, תרמתי כסף ל"ירון מאיר שירותי מחשב" (מיליון אותיות מיקרוסקופיות מאכלסות בביטחה אף אחד שמבטיח להציל את עתידי ועתיד בן הזוג שכנגד), אפילו חזרתי לצ'וטט באינטרנט, מנסה לברור מתוך מצבור הפונים, את אלה שחצו כבר את גיל
הבר-מצווה, עוד לא יצאו לפנסיה והם פנויים, רגשית ורישמית.
הכל מתוך שתי מטרות קדושות: להתחבר לאותו עלום שם וצורה, שאמור לתת משמעות (לפחות חלקית) לחיי ולשמח את הוריי.
ולא, אין לזה כל קשר לגל הסרטים האחרון, דוגמת ,What women want בהם בריוני מסך הכסף, מנסים להתחבר לצד הנשי שלהם ולקרב את וונוס למאדים.
כל זה (ותודו שזה די הרבה) - מצד הכוונות. כנגד, ישנו היישום, ופה מתחילות הבעיות.
אין לי, בלשון המעטה, את הכוח והחשק הנחוצים, כדי לשווק את עצמי לאותו פלח שוק נבחר, שמרכולתו כן נראית לי על פניו.
אז אותו גברבר הטרוסקסואלי חילוני, מרשים, מסוקס וגבוה, אקדמאי, רווק או גרוש, מבוסס ועתיר תחביבים, הצליח לשכנע אותי לשוחח איתו בטלפון יותר מעשר דקות רצופות. עכשיו, אם יש לו קול נעים וסמכותי, דיבור רהוט והליך מחשבה אינטליגנטי והגיוני-הוא גם רוצה להתקדם הלאה ולהפגש.
איזה כוס קפה קטן בערב (למי יש ערב שלם לבזבז?), אולי לאנץ' לא מחייב באמצע היום (ולוותר על סגירת עסקה עם לקוח?), אולי פגישה קצרה על איזה אי תנועה בעיר, אם אני ממש מתחמקת (נו טוב, לזה אני חייבת להסכים).
כרגיל, ברגע האמת מסתבר שוב, שאנחנו אוכלים קודם כל עם העיניים והעיניים לא משקרות. זה שהוא סיפר לי שגובהו מטר ושמונים (כשהוא על עקבים), ניחא, זה שציין שהוא בעל מבנה גוף חטוב וכלל בעסקה גם ביטנונת קטנה וכתפיים שמוטות כבונוס, מילא, אבל זה שהוא אמר שיש לו שיער כסוף ושכח לציין שמדובר בכתפיו וגבו (מה שבא לפעמים על חשבון הראש),זה בלתי ניתן לגישור מבחינתי. וזה רק מהצד האסתטי שהוא בעוונותיי, מה לעשות, מאוד מפותח אצלי.
וכך אני ואחיותיי לצרה, מעבירות שעות וימים בפרצי תיסכול, שמובילים אותנו פעם אחר פעם לנסיון התמודדות נוסף, עם מוסד הפגישות העיוורות ולפרק זמן ארוך יותר של התאוששות מהם. אז מה הפלא, שלאחרונה אני מעדיפה להתבצר בעולם הפנטזיות שלי ולדמיין לעצמי, שאותו גברבר צרוד קול שהשאיר לי כבר שלוש הודעות במשיבון, הוא אכן התשובה המגוירת לתום קרוז?!
כך, אני חוסכת לפחות חבילה אחת של צמר גפן להסרת איפור בחודש, לא כולל חלב פנים, ומצדיקה את חשבון "תבל" החודשי שלי. ותאוותי נותרת בידי, על כל המשתמע מכך.
ואז, יום אחד, כשעמדתי חבוקה בזרועותיו של עוד חבר טוב, אוהב ונשוי לאחרת, שקפץ לתקן לי תריס שנתקע, היכה בי רעיון גאוני לסטארט אפ מדהים. מה היה קורה, לו ניתן היה להמציא צ'יפ, ובו תוכנה נשית אישית מוצפנת, שתעשה עבורנו את עבודת השיווק וההחדרה של המוצר (ליגת הפנויות) אצל המועמד הפוטנציאלי הרצוי, שאנחנו כן פוגשות אחת לעשור.
תוכנה שתכיל בתוכה, את אבני היסוד של תכונות האופי העיקריות של בעליה, מה היא אוהבת ולא אוהבת ומה עושה לה נעים. את הצ'יפ הזערורי נחדיר לבן הזוג הפוטנציאלי בזמן המשגל הראשון, כשהכל עוד וורוד ומבטיח (הצעות לגבי המיקום הפיזיולוגי יתקבלו בברכה). למחרת נקום חבוקות בזרועותיו החסונות של גבר, המכיר אותנו כבר שלושה חודשים לפחות. אינסטנט אינטימיות, שהושגה בזכות תוכנה קטנה וחכמה, המפעילה מאיץ תהליכים פיזיולוגי וריגשי (ראה ערך "אינטילגנציה ריגשית" במילון הסלנג הנוכחי) אצל משתמש פשוט (=גבר). לא ממש פרק ב"השרדות" אבל
בכל זאת אוטופיה.
המומה מההארה שהיכתה בי, השתחררתי מהחיבוק המגונן/מנחם של חברי ורצתי לדפי זהב, לחפש את מספר הטלפון של רשם החברות.
מחר, ההתחלה של שארית חיי ואני חייבת למצוא משקיע פיננסי לרעיון, בית תוכנה ליישום הפרוייקט וגם כמה שפני ניסיון ראויים, כך שאין לי זמן עכשיו לשום בליינד דייט, מדהים וחתיך ככל שיהיה.אחרי הכל, מחר הוא יום חדש (אמרה וויוויאן לי המדהימה והניצחית).
What a woman wants
30.7.2001 / 15:40