סיכום הכנס של חברי קהילת התעופה

אחרי מאמץ ארגוני רב, אשר כלל משלוח אי מיילים רבים וטלפונים אינספור, הגיעה שעת האמת: הפגישה הראשונה של חברי קהילת תעופה קלה, יצאה לדרך ב 28/3 ב 21:00.
לפגישה, אשר התקיימה באולם המזנון בשדה התעופה הרצליה, הגיעו כ 50 איש, רובם המוחלט ממשתתפי הפורום, אך ביניהם גם טייסים וחובבי תעופה שטרם השתתפו בפורום.

את הערב היו אמורים לפתוח מפקד יחידות הבקרה, אל"מ אלי ומפקד גף בקרה ביחידת הבקרה הצפונית ("פלוטו"), אך נבצר מהם להגיע, בעקבות תקיפות חיל האוויר בשטחים, אשר נערכו באותו ערב (מצטער, בניגוד לעבר, לא תואמה איתי התקיפה הזו...)
במקומם הגיע סא"ל רענן - ראש ענף תעבורה אווירית במפקדת יחידות הבקרה. רענן העביר הרצאה מרתקת, אשר עיקרה היה הסבר מקיף וממצה על מבנה המרחב האווירי של ישראל. הוצגו שקפים אשר הראו את כל אזורי האימון של מטוסי הקרב, אזורי המטוסים הקלים, אזורי המסוקים, נתיבי תובלה , פרוזדורי מכשירים ואזורים סגורים. השקף המסיים, נקרא ע"י רענן "שקף ההפחדה" ובו הועלו כל האזורים הנ"ל ביחד. האמינו לי, לא נותר מקום לזבוב, שלא לדבר על מטוס. ניתן היה להבין שהמרחב האווירי עמוס בצורה כמעט בלתי אפשרית, דבר שמגביל מאד את אפשרויות הטיסה במדינה.
הנקודה החשובה ששמענו בהרצאתו של רענן היא שחיל האוויר מכיר בכך, שאחת ממטרותיו צריכה להיות גם לאפשר לטייסי התעופה האזרחית, על כל גווניהם לממש כמה שיותר את החופש לטוס. כל זאת, בכפוף, כמובן, למגבלות האוביקטיביות של חיל האוויר, אותן היטבנו להבין לאחר תום ההרצאה.

ההרצאה השנייה הייתה הרצאתו המעניינת של אורי אמיתי, טייס אולטרלייט ובעל מטוס זעיר מסוג סוואנה. אורי העיר את עיניינו לגבי חופש התעופה היחסי השורר בעולם האזמי"ם (אווירונים זעירי משקל). אומנם באמצע השבוע, טיסתם יחסית מוגבלת, אך בסוף שבוע נשאר רק לקנא. הם יכולים לטוס ללא קשר וללא מרשים באזורים הנקראים בועות אז"מ, בגובה חקלאי, כלומר מתחת 500 רגל מעל לפני השטח. בועות אלה הן כה גדולות, כך שמעשית, אין הגבלה אמיתית, עד כמה שהיה ניתן להבין, באזורי הטיסה המורשים לאולטרלייט.
למדנו ששעת טיסה במטוס זעיר, הכוללת בתוכה את כל ההוצאות הנלוות (חנייה, ביטוח, טיפולים וכד'), עולה כ 250 ש"ח, ע"פ הערכתו של אורי. כמו כן, ראינו כי לרוב טייסי האולטרלייט יש מטוס פרטי, מכיוון שכרגע אין אפשרות להשכיר אולטרלייטים. בקרוב, תתאפשר גם השכרה שכזו. מחירו של מטוס זעיר פרטי נע בין 40 ל 50 אלף דולר.

לאחר הפסקת קפה ועוגיות (כן, כן, איך אוכל לשכוח את מאפי הפרג, עוגות המרמלדה, והקרואסונים שהוצעו לכל דורש...), עלה שמחה רשף, חבר בוועד המנהל של אגודת התעופה הכללית והסביר בצורה משכנעת מדוע חשוב להצטרף לאגודה. הרבה חברים, משמע כח רב כנגד הרשויות, המנסות פעמים רבות לפעול כנגד התעופה הכללית בדרכים שונות (סגירת הרצליה, למשל, או הגבלת גיל הטייסים המסחריים ל 65). כמו כן, הציג שמחה את הפעילויות השוטפות של האגודה, אשר משתרעות החל מערבי עיון בהרצליה ובחיפה, דרך טיולי טיסה בארץ ועד לארגון טיולים של מטוסים חד ודו מנועיים לבירות אירופה.

אחרי שמחה, עלה אברהם ליפשיץ (ממה), טייס חיפאי, בעל רשיון מסחרי, אשר פרש בפנינו את סיפורה של תחרות הניווט בקפריסין, הנערכת מספר פעמים בשנה ושטייסי אגודת התעופה מוזמנים אליה.
למדנו שיש לעבור בכ 12 נקודות ציון, המוגדרות בכתב חידה, הניתן למשתתפים כ 15 עד 30 דקות לפני ההמראה (כתלות בדרגת הקושי של התחרות). יש להגיע מעל לנקודות אלה (אשר ברובן מוצב צוות שופטים) בזמן מדויק (על השנייה!!), ולזהות האם צילום הנקודה שניתן לכל צוות, הוא צילום אמיתי או שמא מזויף הוא. הנופים אשר נגלו בתמונות נראו מהממים והתחרות כולה נראית כאתגר אדיר (אני יכול לומר מנסיון אישי, שטיסה בתחרות כזו היא אחת מחוויות הטיסה הכייפיות ביותר שחוויתי).

אחרון חביב עליתי אני, עבדכם הנאמן, וסיפרתי בקצרה (כיוון שאנשי הביטחון כמעט וסילקו אותנו, עקב השעה המאוחרת) על טיול הטיסה שאליו יצאתי כמדריך , בלוויית שני חניכים, בארה"ב (ניתן לקרוא על כך במאמר המתפרסם במדור זה). נראה שהתמונות שהוצגו על פני המסך, עשו את שלהן, ורבים התעניינו על אפשרות לביצוע טיול דומה.

בסופו של הערב, ערכנו היכרות עם כל המשתתפים וראינו מיהם שמוליק (העטלף), ראובן ניסן, מייק ורבים אחרים מגיבורי הפורום. רק את הפרופסור לא מצאנו והחידה נשארה בעינה.