תיאטרון הרחוב בישראל - תמונת מצב ,נכון לתחילת 2001.

^^תמונת מצב:^^
כ- 800 קבוצות של תיאטרון רחוב נתמכות ע"י המדינה רשויות מקומיות וגופים ציבוריים. שני פסטיבלים בינלאומיים לתיאטרון רחוב מהגדולים והחשובים בעולם , עשרות פסטיבלי
תיאטרון רחוב אזוריים, עירוניים ומקומיים. יצוא נרחב של קבוצות התיאטרון לכל העולם המייצגות בכבוד את התרבות המקומית. ייצוג קבוע בעיתונות, במדורים קבועים או במגזינים ייחודיים המופיעים באופן סדיר. והעיקר: קהל נפלא, קהל שמבין לעומק את הסגנון התיאטרלי הזה , מוקיר אותו ואת מבצעיו .
צרפת 2000. לא אצלנו.

^^לקנא? ^^

הצרפתים והאירופאים בכלל, חיים תיאטרון ברחוב עוד מימי הביניים ואולי אף קודם. בתחילת שנות השבעים פורץ התחום שוב ומגיע לשיאים של מודעות והכרה. המדינות המובילות היום באירופה הן צרפת וספרד (בראש וראשונה) ואחריהן הולנד , בלגיה , אנגליה וגרמניה.


^^מה זה "תיאטרון רחוב" או ניסיון בלתי אפשרי להגדרה^^

ניסינו, אני ושוש אביגל, לנסח הגדרה לז'אנר (כן, מדובר בז'אנר של תיאטרון, כמו תיאטרון בובות, כמו פנטומימה, כמו תיאטרון תנועה) וזה מה שיצא:
תיאטרון רחוב הוא אירוע תיאטרלי יזום, המתקיים מחוץ לאולם תיאטרון, בחללים לא קונבנציונאליים, בדרך כלל בחללים פתוחים. קשה להגדיר אותו משום שכלליו הם שבירה בלתי פוסקת של הכללים וניסיון להגדיר, בכל אירוע מחדש, את מערכת היחסים בחלל בין המבצעים לצופים. הכל פתוח בתיאטרון הרחוב. זה הז'אנר של שבירת המוסכמה בתיאטרון.




^^מה בישראל?^^


להלן תובא סקירה כללית וראשונית של התפתחות זרם תיאטרון הרחוב בישראל. לא הכל נאמר פה. המטרה להעלות את הנושא לדיון ולפתוח שיח בנושא.

תיאטרון הרחוב בישראל - כמו בעולם - מתפרש על תחומים שונים ומגוונים: מעבודה בכיוון קרקסי על מגוון המיומנויות הקשורות לכך (קביים , להטוטים וכו') , דרך התמקדות בעולם הבופון הימי-ביניימי, עבודה פולחנית-טקסית, מיצגים, מיצבים, תהלוכות, עבודת ליצן, קומדיה דל'ארטה ועוד.


^^שנות השמונים – ההתחלה. מהרבא.^^

בישראל מתקיימת פעילות מקצועית קבועה מאמצע שנות השמונים. היו ניסיונות גם קודם, אך פעילות רצינית ראשונה נרשמה בזכותו של אברהם דנא, הראוי בהחלט לשאת את התואר "אבי תיאטרון הרחוב הישראלי בעת החדשה". בתחילת שנות השמונים מקים דנא קבוצת תיאטרון רחוב ראשונה בישראל "מהרבא". הקבוצה נעה בין "בתים" שונים בתל-אביב ולמרות חסרונה של תמיכה ממסדית כלשהי, מתגבשת הקבוצה סביב הכריזמה המיוחדת של האיש. בימיה הטובים מנתה הקבוצה 25 שחקנים, מעצבים, צוות טכני וניהולי, כשאת כל התפקידים מבצעים השחקנים יחדיו עם דנא. "מהרבא" התעסקה בתיאטרון הרחוב העממי, הפשוט והנאיבי, כיאה לתקופה ולחלל בו פעלה. הקבוצה שימשה גם כאופציה היחידה בישראל ללימוד מיומנויות של תיאטרון רחוב. הלהקה התפרקה בסוף שנת 1989, לאחר כשמונה שנות פעילות.


^^שנות התשעים^^

הפריצה לתודעה התרבותית הישראלית היתה בשנות התשעים. אחרי התנסויות שונות בפסטיבל עכו ובפסטיבל ישראל (פסטיבל רחוב במקביל לפסטיבל בתמיכה וניהול נפרד) עולה תיאטרון הרחוב כיתה. בתחילת שנות התשעים קמות מספר קבוצות שגוררות אחריהן את התנועה כולה.
תיאטרון דיאבולו , תיאטרון זיצלנד תיאטרון ארמא קבוצת תו וכמובן זיק ואחרים.
פסטיבלים ואירועי תרבות מזהים את ההתהוות ומבינים את היתרון בקיום אירועי רחוב
והקבוצות מתפתחות בעבודה ברחוב. התקציבים דלים ביותר, העבודה מאד קשה ונעשית
בתנאים לא תנאים וכנגד כל הסיכויים . המארגנים והקהל חסרים הבנה וחינוך לתרבות
התיאטרון החדשה ההולכת ונוצרת. רבים מהאומנים מתארים את העבודה כמלחמה. וזו אכן מלחמה. והיא קשה.


^^תיאטרון הרחוב בישראל – הרומן עם המימסד^^

תיאטרון הרחוב הישראלי אינו מתמקד דווקא בתל אביב אלא מתפרש בכל רחבי ישראל.
ישנן קבוצות שחיות את העבודה בטוטאליות לאורך השנה וכאלה העובדות לפי פרויקט.
האנרגיה הכללית צעירה, תוססת ומחדשת.

^^הפסטיבלים^^
באין תקציב מימסדי מובטח וסדיר התבססו הקבוצות על תקציבי הפסטיבל כבסיס להפקות.

^^פסטיבל הצגות הילדים בחיפה^^ קיים במשך שש שנים תחרות של תיאטרון ברחוב, במקביל לפסטיבל הראשי. לצערנו מזה שנתיים פעילות זאת אינה מתקיימת עוד.

^^פסטיבל עכו^^ תמיד תמך ברחוב אולם בשנים האחרונות הוא עושה זאת בצורה משמעותית יותר ולאו דוקא מבחינה תקציבית. הרחוב הופך לחלק בלתי נפרד מפסטיבל עכו.

^^"הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרוני רחוב"^^ בבת–ים הוקם ב – 1996, התקיים במשך שנים והוקפא לשנה ע"י העירייה מפאת קשיי תקציב. נכון לרגע זה מחכה הפסטיבל ואיתו כל אנשי הרחוב לחידוש מהיר בבת – ים או בכל עיר אחרת. תיאטרון הרחוב בישראל זקוק מאוד לפסטיבל שיהווה נקודת ציון ליוצרים ויביע הכרה חד-משמעית בקיומו של התחום כולו.
(נכון להיום 25.7.01 חזר הפסטיבל ומתקיים בסוף אוגוסט - וזאת הפעם ה- 5 שלו...)

^^פסטיבל ישראל:^^ בשנתיים האחרונות מקיים פסטיבל ישראל פרויקט אלטרנטיבי מיוחד המקצה תקציבים - דלים אומנם אך מהותיים – לכשלוש-ארבע הפקות. זהו פרויקט מבורך המניב הפקות מעניינות.


^^ומה הלאה?^^

המצב כרגע לא ברור.
מצד אחד, ישנה התעניינות הולכת וגוברת של הקהל לעולם הזה שמפגיש אותם כה קרוב
אל נשימתו של האמן. מצד שני אין תקציבים מספיקים על מנת להגשים חלומות , ואמנים
נאלצים להתפשר. לכן מתפתחות הרבה עבודות קטנות, ציוריות משהו , כאלה שרק משאירות טעם-של-עוד, אך אינן יכולות ליצור את המפנה המתבקש לתחום כולו.
הוותיקים ממשיכים לסחוב את התנועה כולה. תיאטרון ארמא יצא השנה עם עבודת בופון
מיוחדת " חונצוולדינה" שלמרבה הצער יכולה להופיע מכסימום עשר פעמים בשנה.
תיאטרון "קליפה" (כן הם עושים גם רחוב) יצא עם "לבירינט" בעכו 99 ואחר-כך בפסטיבל ישראל 2000 ועכשיו הם פוזלים לחו"ל. את קבוצת "זיק" כבר מזמן לא ראינו בחוץ ושאר הקבוצות שורדות בדוחק, איכשהו.


^^חוזרים לעבוד עם כובע^^