תיאטרון הרחוב ככלי התפתחותי חינוכי

נכתב ע"י משה חנוכה. שחקן, במאי, מנהל תיאטרון "אספלט" ותיאטרון רחוב לנוער "ביצ'יקלטס- חולון". פיזיותרפיסט אורטופדי ומטפל קרניו-סקראל מוסמך.
חי את תיאטרון הרחוב בישראל מזה כ- 15 שנה והחל את חיבורו אצל אברהם דנא – תיאטרון מהרבא.
במאמר זה מביא משה, חלק ממשנתו על הקשר שבין עבודת השחקן ברחוב
לבין התפתחותו כאדם בחברה ובאופן אישי. זאת לאחר שנים של ניסיון
בלימוד, הדרכת נוער וקבוצות סיכון.



מאפייני העבודה ברחוב

אומנויות הבמה בכללן מהוות כר נרחב להתפתחות וביטוי לבני נוער. תיאטרון הרחוב נותן אפשרות יתרה בזכות מספר מאפיינים ייחודיים:
1) המופע ברחוב מתרחש בחלל חיים אורגני ולא בבועת חלל מופרדת.
2) האמן מגיע אל המקום של הקהל ולא הקהל לאולם של האמן.
3) המפגש עם הקהל הוא "בגובה העיניים" מקרוב וללא הגדרה מראש של אזור במה להופעה ואזור כסאות לקהל.
4) האמן מופיע ללא ההגנה שמספק מוסד תרבותי כגון סדרנים, קופאים, עובדי במה וכו'

מאפיינים אלה יוצרים מערכת יחסים בין האמן לקהל אשר מאפשרת לקהל להגיב תגובות ישירות ועקיפות שלא היה מתיר לעצמו להגיב ב"מוסד תרבותי" אך בהחלט אפשריות ברחוב- המקום של כולם.
הרחוב, ובפרט בישראל, יכול לשאת אווירה של כוחניות ואף אלימות. מצבים של מיקרו עימות הם עניין של יום יום בחיי אמן הרחוב. בדרך אלגורית ניתן לתאר את המצב כ- FIGHT OR FLIGHT.


מרכיב פסיכולוגי- חברתי

בני נוער אשר נמצאים בתהליך הגדרת העצמי מול החיצוני נחשפים לאתגר תקשורת משמעותי כאשר הם מגיעים להופיע ברחוב עם מופע אותו יצרו. מחסן התגובות החברתיות שלהם אינו מספיק לסיטואציה הייחודית, הם זקוקים ליכולת תקשורתית חדשה. יכולת אשר מלבד בתיאטרון הרחוב תאפשר גם תקשורת טובה יותר גם עם מוריהם, הוריהם, חבריהם וכו'.

ניתן להגדיר יכולת זאת כ-המרת תגובות לתוצאה יצירתית.
כלומר היכולת להשתמש בתגובות הקהל (כולל אלימות) ובתחושות האישיות העולות מול אנשים כחומר ליצירתיות ולא לכעס או חסימה.
לדוגמא: התרה של מצב מתח באמצעי קומי או הקצנתו לדרגה מסוגננת ולא מציאותית.

התהליך המכשיר יכולת זאת היינו ארוך ומורכב מאחר ומדובר במרכיבי היסוד של האגו. גם אמני רחוב בוגרים יודו שמרבית הדרך עוד לפניהם.
חלק מהתהליך קשור בתרגול יושר רגשי וגם עבודה על הליצן שלך, ומדובר בליצן כרמה משחקית ולאו דווקא בדמות הצבעונית הצורחת בימי ההולדת.
מצד אחד התהליך היינו תהליך חיים ארוך ומאידך קיימת תחושת השתנות יומיומית בכל מופע ומופע.



מרכיב מוטורי- קואורדינטיבי

מיומנויות קלאסיות של תיאטרון רחוב והתפתחות "בהצלבה".

מוח האדם מורכב, בין השאר, משתי המיספירות. המיספירה שמאלית מתוארת כרציונלית ואנליטית. המיספירה ימנית יצירתית, ויזואלית, אינטואיטיבית ו"אופטימית".
בתורת הקינסיולוגיה מתואר מצב בו שתי ההמיספירות מצטלבות ומתפקדות יחד כנוסחה לאיזון ופרודוקטיביות.
ההצלבה היא אבן יסוד הכרחית בהתפתחותנו המוטורית. היא מופיעה אצל התינוק, הרבה לפני הצעד הראשון, בזחילה ובגלגול לצד.
אצל הבוגר, במצבי מתח "נחסמת" ההצלבה ונוצר מצב של תפקוד במקבילית. זהו תפקוד דרך תבניות מוגבלות וכתוצאה מכך חוסר מימוש הפוטנציאל.
בחברה המערבית קיים דגש על תפקודי ההמיספירה השמאלית דהיינו: מדעיות, הגיון, רציונליות. אף כי לאחרונה נשמעים במקומותינו גם מליצי האינטליגנציה הריגשית.

בתירגול של ג'אגלינג למשל אנו מבצעים הצלבה המקשרת עין- יד. תרגול הצלבה שכזה עשוי לכוונן ולסדר את המחשבה ולעורר מבחינה מנטאלית.
קיימות מספר דוגמאות של בני נוער הסובלים מדיסלקציה, דיסגרפיה או קשיי ריכוז ברמות שונות אשר ראו תועלת רבה ושיפור מתרגול של ג'אגלינג.
כמו כן מיומנויות רבות הנהוגות בתיאטרון הרחוב יכולות להוות "זכוכית מגדלת" לחוסר איזון פיסי וקואורדינטיבי. עם הדרכה נכונה באותן מיומנויות ניתן לפתח ולשפר יכולות אלה. שיפור זה אינו נותר בלעדי לג'אגלינג אלא משפיע על הנער/ה ברבדים שונים כמו יכולת למידה, הכנה לבחינות, ותיפקוד מנטאלי.



קיימים יתרונות נוספים לתיאטרון הרחוב ככלי חינוכי אך קצרה היריעה מלתאר.
ובנוסף לכל אלה, זה כיף וזה גם יפה.


משה חנוכה.