נטל ההוכחה - חשבוניות פיקטיביות

המערערת, חברה קבלנית לעבודות פיתוח ועפר, השתמשה בשירותיהם של ספקי ביצוע וכוח אדם בפרויקטים בהם עסקה.
המשיב לא פסל את פנקסי המערערת, אך יחד עם זאת סירב להתיר לה ניכוי מס תשומות בטענה כי החשבוניות פיקטיביות.

השאלה שנדונה בפסק הדין הינה חלוקת נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות.

הכלל הבסיסי במשפט האזרחי הינו: "המוציא מחברו עליו הראיה". לפי כלל זה המערער הוא התובע ועליו נטל הראייה.
סעיף 83(ד) לחוק מס ערך מוסף מהווה את היוצא מן הכלל הקובע: "חובת הראיה היא על המערער, אם הדו"ח אינו נתמך בפנקסי חשבונות שנוהלו כדין". לפי הפירוש שנתנה הפסיקה לסעיף, מונח הנטל להוכיח סבירותה של השומה, על כתפיו של פקיד השומה, ככלל, בנסיבות של ספרים קבילים בעסק.

לא בכל סיטואציה בה ניצב המערער מול המשיב כשמאחוריו מערכת ספרים שלא נפסלה, עובר הנטל מיידית אל המשיב.
הנטל יעבור רק כאשר המחלוקת העומדת בלב הערעור היא כזו, שניתן לפותרה באמצעות רישומיו של המערער בספרים, כלומר כאשר המחלוקת נוגעת לשאלות עובדתיות ולסוגיות "פנקסיות".

כבוד השופטת אופיר-תום פסקה כי משלא נפסלו ספריה של המערערת וכיוון שמדובר בשאלה עובדתית פשוטה, שפתרונה אמור להימצא בספרי העסק, נטל הראייה עובר למשיב. בנוסף, כיוון שתשובת המשיב להחלטתו בהשגה לא הייתה מנומקת, עליו הנטל להוכיח כי החלטתו בהשגה הייתה כדין.

הערעור התקבל