לסלוח, לשכוח?

|הדגשה|ל|סגורהדגשה|סלוח זה בעצם להתעלות מעל מה שנעשה לנו, לשחרר, לפטור את הצד הפוגע מהצורך לקחת אחריות על האלימות שלו. באותו זמן אנחנו חוסכים לעצמנו את הצורך מלהתמודד ולטפל במה שנפגע אצלנו, בכאב שלנו ולאטום את כל העניין בשכחה. אך זה שם, תמיד שם ואנחנו חוזרים תמיד בצורה זו או אחרת לפגיע לכאב, לעניין הלא סגור. על מנת לטפל בפצע, בכאב נצטרך להוציא את הכל מהשכחה. נצטרך, בזמן נתון, במקום, בסביבה מוגנת יותר, להיפגש שוב עם הזיכרון,עם הכאב ולהכיל אותה עם כל הרגשות הנלוות לאותה תקיפה, פגיעה, התעללות. הקושי הוא בכך שמערכת ערכים שלמה שלנו נמצאת בערעור,ערכים שאפשרו לנו עד כה לשרוד.

|דגש|ל|סגורדגש|א לשכוח, לא להתעלם, לא לעשות כאילו שום דבר לא קרה ולא סלוח מבלי לטפל בטראומה, בחבלות הגופניות והנפשיות, בחסכים שלנו, בצפיות שלנו, בצרכים שלנו.
אנחנו חייבים לעצמנו קודם כל לטפל בעצמנו, בנפשנו, בפנים שלנו ורק אחרי זה לטפל במערכות יחסים עם אחרים כי איך אנו יכולים לבנות ואפילו לשקם בצורה בריאה מערכות יחסים אם אנחנו פגועים בעומק נפשנו.

|דג|ב|סדג|כל התהליך ההחלמה הזו יש חשיבות רבה בלהגיד, ב"לקרוא את הילד בשמו", בלזהות את הרגשות של כאב, כעס, תסכול, ניצול.. ולבטא אותם בקול רם, בכתב, בלשון ה"אני" ולהתחבר אליהם. לזכור את השפל, להרגיש, להתחבר, ללמוד ולא לחזור לשם.