ילדים, הורים ואיידס

מתוך "בראש חיובי", מגזין הוועד



גיליון זה של "בראש חיובי" עוסק בילדים והורים ולכן הטור הראשון שלי בעיתון מוקדש לנושא זה. במסגרת עבודתי אני נתקל, לעתים קרובות, בקשיים העומדים בפני הורים וילדים החיים עם HIV/איידס (בין אם רק ההורים, או רק הילדים או שניהם חיים עם הנגיף). מובן, שלא אוכל להתייחס לכל ההיבטים של קשיים אלו, אבל אתייחס למספר שאלות:

במקרים רבים מגלים ההורים את עובדת היותם נשאים, דרך האבחון של ילדיהם. דבר זה מביא להתמודדות כפולה או אף משולשת. גם הורים שידעו על דבר נשאותם נוטים להאמין לעתים, שהתינוק ייוולד ללא הנגיף. בשני המקרים עשויים ההורים לחוש רגשות אשם קשיים על כך שהדביקו את ילדיהם, גם אם לא ידעו על המחלה. אתם, הורים, עשויים לשאול את עצמכם, מה היה קורה אילולא או יכול היה להיות אחרת, אם רק . . .
אשמה הנה רגש שרצוי לעבד, מפני שבמרבית המקרים, רגש זה אינו פונקציונלי, כלומר שימושי, ואינו מאפשר התמודדות טובה יותר. מה זה לעבד? אפשר לעשות את זה בהרבה דרכים; כדאי להתייעץ ולשתף ולטפל. בסוף הטור הזה תוכלו לקרוא על מספר אפשרויות מאוד פרקטיות, שאני ממליץ עליהן באופן אישי.

^^איך מה ומתי לספר לילדים^^

איני יכול לומר, באיזה גיל כדאי לספר לילדים, אבל ילדים הגדלים במשפחה בה ישנו קוד של שתיקה או סוד גדול עליו לא מדברים, מתחילים להבין בשלב כל שהוא שמשהו אינו כשורה. הביקורים התכופים בבתי-חולים, נטילת התרופות, הבדיקות התקופתיות ועוד מהווים סימנים לילדים.
התחושה של ילד, שהוא ומשפחתו "שונים" וכן החיים עם סוד בתוך המשפחה או התחושה שמשהו מוסתר ממנו עשויים להיות קשים בעיקר בגילאים מבוגרים יותר. הורים שכבר מחליטים לשוחח עם ילדיהם עשויים להרגיש לא בנוח לדבר על המחלה ועל איך המחלה נכנסה למשפחה. דבר זה מתחזק הן במקרים בהם היה שימוש בסמים והן במקרים של הידבקות מקיום יחסי מין.
הורים שמחליטים לשוחח עם ילדיהם צריכים להבין שגילוי נעשה על רצף; אין מדובר באירוע חד-פעמי. יש להבין את הצרכים של הילד ולכבד אותם. יש לקחת בחשבון, שיהיו ילדים שיעדיפו לשאול שאלות רבות ולדעת הכל וישנם כאלו שיעדיפו לדחות את הידיעה ככל שניתן. הורים שמרגישים שהנושא "כבד" מדי מוזמנים לפנות לוועד למלחמה באיידס לקבלת ייעוץ.
ככל שהילדים גדלים, עולים לעתים יותר לבטים באשר לשאלה, אם לספר להם על המחלה, ואם לספר אז מה, איך ומתי לספר. הורים רבים חוששים, שאם הילדים ידעו על המחלה, הם יספרו לאנשים אחרים ובכך יחשפו את המשפחה על כל ההשלכות הקשורות בכך.

^^מה אם אני או ילדי נחלה?^^

להורים ישנם, באופן טבעי, חששות רבים לגבי גידול ילדיהם. הוריהם של לילדים החיים עם HIV/איידס מתמודדים, בנוסף לקשיים הרגילים, עם חששות כבדים סביב נושא בריאותו של הילד ובריאותם שלהם (במקרה שאף הם חיים עם HIV/איידס). מצד אחד, הם יכולים לחוש פחד, שילד או ילדה יחלו או שמצב הבריאותי שלהם יתדרדר והילד יישאר יתום. חששות אלו יכולים לעתים לגרום להיסטריה מכל שינוי קטן במצב הבריאותי של הילד או ההורה.

^^דרכי התמודדות^^

ראשית כל, אני ממליץ לטפל בבעיות. כדאי לעבד רגשות כגון אשמה, פחד וחששות על-ידי ייעוץ או טיפול אישי ו/או קבוצתי. בוועד למלחמה באיידס, פועלות ומאורגנות בימים אלו קבוצות תמיכה להורים ולאנשים החיים עם HIV/איידס. כמו-כן, אתם מוזמנים להתייעץ באופן קבוע או חד-פעמי. הדיסקרטיות המלאה מובטחת!
בנוסף, ישנן קבוצות תמיכה לילדים וכן קיטנות ומחנות קיץ.
דבר חשוב נוסף הוא שאתם, ההורים, צריכים לזכור, שילדים החיים עם HIV/איידס גם הם, בסופו של דבר, ילדים וצריכים ללמוד לאפשר להם להיות כאלה.


לתגובות: