אחים בדם

הגשם שירד בחוץ השאיר עקבות של שבילים על החלון הגדול עומר ישבה שם עם החתול מונח לרגליה והרהרה.
היא לא שמעה את המפתח מסתובב בדלת ואת הדלת נפתח.
" שלום " , אמר תומר ונכנס ורק אז סובבה את ראשה אליו.
" היי מותק מה איתך? " ,שאלה עומר.
." אני מצויין...אוף איזה גשם בחוץ "
הם התחבקו היא נשקה לו ארוכות והוא השיב לה בחיבוק.
" אתה יודע " ,פתאום אמרה לו עומר, "אני צריכה לספר לך משהו", הוא הביט בה במבט רציני והוריד ברכתו התחיל לפעום בחזקה .
"מה קרה? את בסדר ? "
"כן כן אני בסדר גמור אבל ...איתי בכיתה יש בחור אחד בשם בשם יריב והוא שאל אם אני רוצה לצאת איתו ",
אמרה שתקה וצעדה אחורה,"אההה ...." ,השיב תומר, "ומה אמרת לו?". "אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה "
"ואנחנו מה ? "
היא התעצבנה ,"אנחנו אנחנו מה אנחנו אתה יודע שזה לא לכל החיים נכון??? סיכמנו שזה הכל עינין של נוחות "
אמרה נכנסה לחדר בטריקת דלת.
הוא שמע אותה פותחת את הארון וסוגרת התכונה בחדר עינינה אותו אבל היה גאה מידי לבדוק את העיניין.
אחרי רבע שעה יצאה לבושה עם מזוודה, "אני נוסעת".
הוא פחד לדבר שלא תשמע את הרעד בקולו " אני אוהב אותך עומר יותר מכפי שאת מתארת". היא יכלה לשמוע את הדמעות בקולו אבל החליטה להשאר שלווה כמה שיכלה
"גם אני אותך אבל אני חותכת !!! "
"אני נוסעת חזרה דיברתי עם אמא היום והיא רוצה אותי בבית... "
" עומר...." , המילים נשארו תלויות בחלל.
היא כבר היתה בחוץ.

הגשם לא הפסיק.
עומר צעדה כבר חצי הדרך לתחנת הרכבת ועצרה בבת אחת.
"מה אני עושה לעזעזאל ? תומר הוא אחי אני לא יכולה לעזוב אותו... "
היא הסתובבה והחלה לחזור על עקבותיה.
היא ראתה אותו מרחוק בחלון הגדול שישבה בו לפני שעה.
ממקומה הוא נראה קטן וזנוח למרות קומתו הגבוהה (1.90)
ושמנמנותו הקלה (98) הוא היה ועדיין הגבר הכי נאה שהכירה היא נזכרה במבטים הראשונים בנגיעות הראשונה וצמרמורת עברה בגבה.
היא המשיכה ללכת והגיעה לכניסת הבית החתול קיבל את פניה, " איך שכחתי אותך מוצרט ? "
היא עלתה במדרגות בקומה שניה נעצרה.
בלב הולם היא חיטטה בתיק לחפש את המפתחות.
הדלת נפתחה ותומר פתח לה את הדלת ,
פניו סמוקים ועיניו אדומות כאילו בכה.
היא משכה את המזוודה אחריה ונכנסתה בועטת את הדלת ונתלית על צווארו.
" אני מצטערת ..... " ,אמרה בקול חנוק מדמעות,
."אתה יודע שאני מטורפת עליך"
הוא הרים אותה ונשק לה לאורך כל צווארה.
והיא מתמכרת לנשיקותיו מרימה אליו את שדיה.
מוצרט נשאר בחוץ...
ברגעים האלו שהם ביחד היו נזכרים איך היו הימים כשהיו קטנים איך היו מתבלבלים בינהם,
עומר ותומר התאומים.

הקומקום כבר העלה אדים במטבח ומוצרט הסתובב בחוסר מנוחה.
עומר התמתחה במיטה והתיישבה על הקצה מביטה בו, בתומר אחיה הבכור הגדול ממנה ב-15 דקות.
הרהורי חרטה עלו בה אבל מיד מחקה אותם מליבה.
היא קמה לבשה חולצה גדולה והלכה למטבח להכין קפה לה ולתומר.
היא שמעה אותו מתהפך במיטה וכשחזרה עם 2 כוסות כבר היה ער מחייך אליה, "תודה....אני מת עליך על הבוקר עם קפה", אמר וחייך.
היא התיישבה לידו. "מה את חושבת כל כך הרבה ??? "
" תומר אני רוצה לצאת עם יריב ".
דממה נפלה בינהם והחיוכים כלא היו נמחקו כליל.
"אני לא מבין מה חסר לך בינינו ? "
" תומר אני רוצה מערכת יחסים נכונה טובה כמו לכולם ,
אני לא רוצה למצוא את עצמי רווקה זקנה ,בלי ילדים ובלי חיים. "
" אני הולך לעבודה " ,אמר פתאום תומר וקם באחת מהמיטה.
השעה היתה 8 בבוקר הוא התארגן בזריזות,נשק לה והלך בלי להגיד שלום.
היא ידעה שהוא צריך קצת זמן והוא יחזור אליה בתשובה היא לא ידעה מה תהיה התשובה וקיוותה שזה סוף לדברים. היא עובדת במשמרת מאוחרת היום מה שנתן לה זמן לארגן את הבית ואת כל המחשבות שמתרוצצות לה בראש .
הטלפון העיר אותה ממחשבותיה.
היא הציצה בשעה השעה היתה כבר 11 לפני צהרים.
"לאן ברח הזמן, מה עשיתי ? "
" הלו ? ", היא שמעה נשימות וזיהתה את תומר.
" תומר...." , " הי עומר " ,אמר בנימה מפוייסת,
" חשבתי על זה ואני מבין אותך אני ...יהיה לי קשה לדעת שאת עם מישהו אחר מתחבקת איתו,
ישנה איתו, אבל קבענו שזה קטע שצריך יהיה לצאת ממנו יום אחד...וכנראה שהיום זה היום."
היא חייכה לעצמה ונשמה בהקלה .פתאום הכל נראה כל כך מסודר.

ההתרגשות בבטנה של עומר לא פסקה, גם אחרי שישבה לצידו של יריב בפיאסטה השחורה שלו.
היא הרגישה איך החום עולה לה לפנים והאזניים שלה נהיו אדומות.
היא פתחה חלון וסגרה.
" הכל בסדר ? " ,שאל יריב.
" כ..כ..כן הכל טוב ", אמרה וחייכה.
" לאן הולכים ? ", שאלה.
" יש הופעה של להקת ריקוד שאני חושב שאולי יענין אותך,
אני יודע שאני רציתי לראות והרשתי לעצמי להזמין אותך ", הוא שלח ידו אליה.
הוא היה גבוה קצת רזה לטעמה אבל כל מה שהיא מכירה זה בעצם את תומר...
הוא נתן לה מבט שהפעיל את הבלנדר אצלה בבטן.
עיניים ירוקות כאלה ממש כמו חתול.
" ממממ " , היא הרגישה מטומטמת .בכיתה הם דיברו כל הזמן ועכשיו ישבה פה כמו דג שנתנו לו מכה בראש והוא מפרפר, אין לה מושג מה להגיד.
"אני מצטערת שאני שתקנית כזו היום " . חשבה לעצמה, "יופי של משפט נורא מעודד. "
" זה בסדר אני יודע שיש לך מה להגיד. גם אני קצת נבוך, די הוצאת לי ת'מיץ עד שהסכמת לצאת איתי. "
"טוב תראה אתה יודע שאני קצת לא ממש אתה יודע..."
היא הפסיקה כי קלטה את עצמה מדברת יותר מידי על יותר מדי.
"הנה הגענו..."
הוא החנה והם ניגשו לכניסה האולם היה נעים מכוסה בקירות עץ חומות ושטיחים בוורוד עתיק.
המקומות שלהם היו בדיוק באמצע ." מקום טוב נכון ?", הוא שאל אותה וידע את התשובה.
היא הנהנה והאור ירד.

הרחובות הרטובים מהגשם קיבלו את פניהם של עומר ויריב שיצאו מהופעה.
מיד ניתן היה לראות כי יריב עדיין שקוע במה שזה אך ראה .עומר היתה אחוזת תזזית וכבר רצתה ללכת.
"רוצה ללכת לשבת בבית קפה או משהו?", שאל יריב.
"למה