כל מי שביקר בהודו מכיר את התמונות של מאות הרעבים והקבצנים ברחובות ערי הענק. מסתבר כי תת היבשת מגדלת מספיק תבואה כדי להאכיל את כל אזרחיה, אולם מדיניות שגויה של הממשלה מביאה למצבורי ענק של תבואה שאינם מגיעים לפיות הרעבים.
לממשלה ההודית יש מונופול על קנייה ואחזקת התבואה. השנה, לדוגמא, היא מחזיקה בלא פחות מ-97 אחוז מהשוק. הסוכנים הממשלתיים הם הקונים היחידים של התבואה, וחייבים לקנות במחיר אחיד את כל התבואה מידי האיכרים. לפי התחזיות, מצבורי החיטה של הממשלה יתנפחו בעוד חודש למעבר ל- 26 מיליון טונות בסוף יוני. הכמות הנדרשת במדינה היא בקושי מחצית מכך, 14 מליון טונות. מומחים אומרים שעלות החזקת כמויות כה גדולות של תבואה מוערכת ביותר מ-80 מיליארד רופי בשנה, כ-2 מיליארד דולר.
אולם למרות זאת, שליש מתושבי המדינה כ-300 מיליון איש חיים מתחת לקו העוני, וכמעט כל ילד שישי מתחת לגיל 15 סובל מתת תזונה. מומחים אומרים שהממשלה צריכה לבנות מחדש את מדיניותה. "הממשלה חייבת להיות הבעלים היחידים של המזון שהכרחי רק לביטחון ולא צריכה לקנות את כל השוק" אומר מומחה מבומביי. כמו כן הוא מוסיף שהאיסור לייצוא חיטה חייב להתבטל למרות שהודו נמצאת בימים אלו במצב נחות בשוק המקומי.
אל תפספס
"אוכל תמורת עבודה"
אשוק גולטי, כלכלן במכון הצמיחה הכלכלית, אומר שהמצבורים יכולים להצטמצם אם הממשלה תתחיל בתוכנית "אוכל תמורת עבודה", בייחוד במדינות שנפגעו בימים אלו מבצורת קשה. כמו כן הוא מציע כי הממשלה צריכה להימנע ככל האפשר מהטלת מיסים על תבואה. "בדרך זו המחירים בין האיכר והצרכן יוכלו לרדת ב-55 אחוז", הוא אומר.
מנגד, טוענים מומחים כי "הר התבואה" הוא דווקא יתרון. אם המונסונים השנה יהיו חלשים, יהיה למדינה מלאי מספיק של תבואה למנוע חרפת רעב מעוד מיליוני אנשים.