דמיינו לכם את התסריט הבא: השעה היא תשע בלילה, המקום מטולה. קר בחוץ ושקט במושבה הצפונית. כמה רוכבי אופניים עושים הכנות אחרונות ליציאה לדרך הארוכה ביותר שאפשרית בישראל: כל הדרך לאילת. הם לא מתכוונים לעצור ללינה. אם הכל יהיה בסדר, הם יגיעו לעיר הנופש הדרומית תוך 20 שעות.
נשמע דמיוני? לא כל-כך. המסע הזה כבר נערך בפברואר השנה, וכעת מתכננים המארגנים את מה שנקרא "מסע מטולת ה-2". היו כבר שרכבו ממטולה לאילת, אך כנראה שמעולם לא נעשה הדבר ללא הפסקה, ובמהירות רבה כל-כך. קשה לחשוב על אתגר ספורטיבי ישראלי קשה יותר, אבל מצד שני - רוכבי האופניים הישראליים היו תמיד אנשים מיוחדים, ואם הם שרדו את הלחימה היומיומית בכבישי הארץ, הרי שהם משוגעים מספיק בכדי לנסות את המסע לאורכה של הארץ.
אז מה אתם אומרים? הנה כמה פרטים על המרוץ ודרכי ההרשמה. בהמשך תוכלו לקרוא כתבה המסכמת את המסע הראשון.
בהצלחה לכולם!
חבר/ה איגוד האופנים / הטריאתלון שלום רב.
בתאריך - 24.10.01 בשעה 18:00 יצא ממטולה מסע "מטולת ה - 2 ".
מה זה מטולת?
מטולת זהו מסע אופנים בן 24 שעות רצופות, שראשיתו במטולה וסיומו באילת.
מסלול המסע : ממטולה ועד צומת עמיעד, משם לכיוון צומת שבע (כביש עכו צפת ) דרך עכו, הקריות, חיפה ולתל אביב דרך הכביש הישן.
מתל אביב לכיוון אשדוד,באר שבע, דימונה, ירידות סדום וכביש הערבה עד אילת.
אורך המסע כ - 586 ק"מ.
למה השני?
ב - 07.02.01 יצאו שלושה רוכבים מלווים בשני רכבי ליווי שהוכנו מראש לאירוע.
השלושה: רם גולומביק, אנדרה מייברג ודניאל יעבץ עברו את הדרך בזמן רכיבה נטו של 20 שעות.
אנו מזמינים אותך להיות שותף באירוע הספורט הארוך ביותר ואולי הקשה ביותר שמתקיים בארץ.
אז אם האתגר הזה עושה לך חשק להיות שותפ/ה, את/ה מוזמנ/ת ליצור קשר טלפוני עם דניאל יעבץ בטלפון 046988195 או בדואל dani@baram.org.il, ולקבל את כל הפרטים.
במידה ואני לא נמצא, נא להשאיר הודעה ואני מבטיח להחזיר צלצול, או לנסות במועד אחר.
"מטולת" הראשון, כתבה מתוך מגזין אופניים, מאת נמרוד כהן
בתאריך ה-7.2.2001, בשלהי החורף שלנו, יצאו להם שלושה רוכבי כביש אמיצים, בתשע וחצי בלילה, כשהם נחושים בדעתם לבצע משהו שאף-אחד עוד לא עשה לפניהם: רכיבה רצופה ממטולה שבצפון לאילת שבדרום.
מה זה? מה זה? לרכב ברציפות ממטולה לאילת ללא הפסקות (למעט הפסקות פיפי...) וללא החלפות? זה אתגר ברמת מרוצי ה-24 שעות שבחו"ל, בקטגוריית ה"סולו" (רוכבים בודדים ללא החלפות). נשמע מטורף. החלפנו מספר מילים עם דניאל יעבץ, הוגה המסע, כדי לנסות ולהבין את גודל החוויה:
אהלן דניאל, מי המטורפים שיצאו למסע?
אנדרה מייברג מקיבוץ עמיר, המוכר לקהילת הטריאתלון ואופני ההרים בארץ. בין הישגיו- תחרות האיירונמן בהוואי, איירונמן באילת ועוד. אנדרה רכב על ה-Klein Aeolus הטריאתלטיות שלו. רם גולומבק מכפר נטר ומ"מוטואופן", אושיית אופניים, טריאתלט ורוכב כביש והרים וותיק, שרכב על אופני LOOK, ואנוכי, דניאל מקיבוץ ברעם, בוגר האיירונמן הישראלי, מרתון ועוד, שרכבתי על ה-Klein Quantum שלי. אגב, כולנו בני ארבעים - ארבעים פלוס ולכולנו ארבעה ילדים בבית.
נפלא, עושה לי חשק להקים משפחה. ולשאלה הבאה: למה? מה גורם לאדם שפוי לקום בבוקר ולרצות לעשות לעצמו דבר שכזה?
נפתח בזה ששפיות היא מושג יחסי. הגעתי לספורט כגלגל הצלה למישהו ששקל 120 קילוגרם ועישן שלוש קופסאות נובלס ביום. לאחר שנכנסתי לכושר ולענף הטריאתלון והפכתי למכור, הצבתי לעצמי ארבעה יעדים : לסיים איירונמן (סיים בזמן של 15:30, ועל כך המערכת אומרת: "סחה עליך!"), לרוץ מרתון בזמן של שלוש וחצי שעות, לחצות את ישראל לאורך ברכיבה רצופה ולחצות את תעלת לה-מאנש בשחייה (36 קילומטר של מים קפואים).
אז למה עכשיו? יורד גשם, לא? למה לא לחכות לבוא האביב?
שאלה מצוינת, אין לי תשובה. בדצמבר הגעתי לרם לחנות לקנות זוג אופניים לבת שלי ואמרתי לו: "אני עושה חוצה ישראל רצוף בט"ו בשבט, אתה בא?". הוא ענה לי ששמע שיש משהו כזה באפריל, אבל נראה לו שלעשות את זה קודם לכן יהיה אימון טוב, אז למה לא. זהו, את אנדרה אני מכיר מהתחרויות, וכך נוצרה השלישייה.
איך התאמנתם לקראת רכיבה כה ארוכה?
אישית בעיקר על ידי רכיבות טריינר רבות ומתישות בבית, שהן כורח המציאות בעונה הזו. התרכזתי בבניית היכולת לעבוד לאורך זמן. הרכיבה הכי ארוכה שעשיתי על הטריינר הייתה של שלוש שעות, אך המאמץ מאוד מרוכז ומבוקר, כך שזה שווה-ערך לרכיבה ארוכה ומתישה יותר. פרט לכך רכיבות של 100 קילומטר פלוס בגליל, שגם הן מהוות מאמץ קשה.
אילו הכנות מנהלתיות נדרשו ממכם?
היו לנו שני רכבי בטיחות, מלפנים ומאחור ולכל אחד שני נהגים. יוסי מאסטרו ואלדד ויינר מברעם (ילידי הקיבוץ קוראים לעצמם ברמוסים או משהו כזה. מעניין), שנהגו ברכב הקדמי, ורוני מרודי-פרוג'קט ביחד עם יאיר מינץ - לשעבר יו"ר איגוד האופניים - שנהגו ברכב האחורי שגרר את העגלה המפורסמת של רוני. המלווים הממונעים היו יוצאים מן הכלל וטיפלו בנו כמו מטפלות מסורות. שתייה חמה, סנדביצ'ים, חביתות, 50 ליטר איזוסטאר במיכל השתייה שהתרוקן עד תום, תדלוק חטיפי האנרגיה שלקחנו עלינו ועוד. בלעדיהם לא היינו עושים זאת וזה המקום להגיד להם תודה רבה. התקנו פנס ענק שמשמש לחריש בקיבוץ בעתות שלום, בירכתי הרכב המוביל כדי להאיר לנו את הדרך בלילה, ושלט אזהרה ענק בירכתי העגלה של רוני. קנינו כמות ענק של חטיפים וג'לים אנרגטיים, ובלילה הרכבנו גם מערכות תאורה אישיות על האופניים. בעגלה היו לנו חלפים, גלגלים ואפילו זוג אופניים חילופי באדיבות מוטואופן. כיוון ששלושה רוכבים לא נדרשים בחוק לליווי משטרתי, ההגבלה היחידה שלנו הייתה לרכב רק על כבישים המורשים לאופניים.
במשך השבועות שלפני היציאה שתי בעיות הטרידו אותנו - האחת: ספונסרים. מכל הגופים שהבטיחו תמיכה ותרומה צנועה, אף אחד לא עמד בהבטחתו, ו
מסע מטולת ה-2
18.8.2001 / 15:29