הזומבים השתלטו על הקלפי בת"א

טפטוף קל ברחוב רש"י 48 בתל אביב, מרכז יום לגיל הזהב. המבנה עצמו עשוי אבן כמו-ירושלמית, עם קשתות, חלקות דשא קטנות ומזרקות. כמעט שאין פעילים מצוידים בסטיקרים בכניסה.

על המדרגות עומדים כ-40 איש, חברי העמותה הדבילית "פארש", אלו שאירגנו את ההפגנה נגד הפסיפלורה ואת מלחמת אקדחי המים בכיכר רבין. הפנים צבועות בלבן, בתוספת כמה פצעים מדממים, צבע מאכל, ידיים מושטות קדימה, והם נוהמים לעבר השוטרת בכניסה.

"מה זה?" שואלת השוטרת.
אחד הזומבים: "אנחנו זומבים ובאנו להצביע".
"אתם בקלפי הזו?"
"אנחנו לא בשום קלפי, אנחנו מתים".
"יש לכם הודעה לבוחר?"

זומבית אחרת מגישה לשוטרת הנחמדה תעודת פטירה מצולמת. השוטרת מעבירה לשוטר השני את התעודה (זה שיודע לקרוא?). התעודה לא משכנעת את כחולי המדים, והם מונעים מגברת זומבית ו-40 חבריה לממש את זכותם הדמוקרטית. אני מושיטה את תעודת הזהות שלי, בכיסוי הכחול התפוח מניירות, ונכנסת. ניגשתי מאחורי הפרגוד, שלפתי פתק אקראי מהכיסוי הכחול של תעודת הזהות (יצא קבלה על קפה מ'ארומה') ושלשלתי למעטפה. הזומבים היו גאים בי עכשיו.