לא אצביע לליכוד

ב-17 במאי 1977, ממש באותו היום בו טבע חיים יבין את המושג "מהפך", עלתה מפלגת הליכוד לשלטון. לא פחות משתפס הליכוד את השלטון, נבעט ממנו המערך. הציבור קץ במפלגה שעשתה במשך 29 שנים ככל העולה על רוחה, במה שחשבה שהיה מגרש המשחקים הפרטי שלה, וכונה בפי כמה אחרים "המדינה".

היום, לאחר 29 שנים נוספות, קץ חלק מן הציבור בליכוד, וראו איזה פלא, בגלל אותן הסיבות בדיוק. המפלגה, שאת שנות שלטונה הראשונות סימלו הסכם השלום עם מצרים והמיאוס באליטה הישנה, מגיעה למערכת הבחירות הנוכחית כשהאופק המדיני העיקרי אותו היא מציעה הוא "נחכה ונראה מה יעשו הפלסטינים, ואם לא נהיה מרוצים, נרביץ להם", וכשהמשנה הכלכלית של העומד בראשה מחזקת את אותן האליטות ממש.

אנשי הליכוד, שהבינו כי עם פרישתו לקדימה לקח עמו אריאל שרון לא רק את אולמרט אלא גם את כל המנדטים, החלו לרוץ אחוזי אמוק לכל הכיוונים, בניסיון להציל משהו מהאידיאולוגיה שאפיינה את המפלגה. אלא שאז נתקלו בבעיה: לא נותרה להם אחת כזו. מה שנותר לליכוד, בהגיעו ל-28 במרץ, הוא מעט פרקטיקה וניסיון פוליטי במקרה הטוב, ובמקרה הטוב פחות אופורטוניזם.

גם לו הייתי בוחר לנצל את זכותי, להצביע ולהשפיע, ולתת את המפתחות בידי רשימת הליכוד, איזה ליכוד הייתי מקבל? את המורדים שטוענים שניקו מתוכם את תומכי ההתנתקות? את תומכי ההתנתקות שטוענים שהקיאו מתוכם את המורדים ואת הפייגלינים? את נתן שרנסקי, שהתפטר מן הממשלה כי לא רצה להיות חלק בממשלת ההתנתקות, או את לימור לבנת, דני נוה וסילבן שלום, שפינויים ממשרדיהם היה אלים כמעט כמו פינוי נצרים? את נתניהו, שהתנצל רק לפני מספר ימים על הפגיעה בשכבות החלשות, או את אותו נתניהו, שבמשך 3 שנים יצר לעצמו קרקע פורייה במיוחד של פגיעה בעניים, לקראת אותה התנצלות?

בבחירות הקרובות אין שום סיבה לתמוך בליכוד, בעיקר מאחר שהוא לא מציע לבוחריו הפוטנציאליים דבר, ואת זה מבינים כנראה גם ראשי התנועה. במערכת הבחירות הנוכחית הם עסקו בכל נושא, החל מדרישה ממפלגות הימין להתחייב שלא יצטרפו לממשלת אולמרט, דרך מסעות הפחדה מפני המדינה הפלסטינית החדשה שהקימו במו ידיהם, "חמאסטן", וכלה בחיזור אחר היריבה הנצחית והיחידה עליה הם עדיין מסוגלים אולי לגבור, מפלגת העבודה. רק מנושא אחד ברחו ראשי הליכוד: אילו פתרונות הם מציעים למצב בו נמצאת ישראל? מצב אשר הם, כמנהיגיה בשנים האחרונות, אחראים ראשיים להדרדרות אליו.

כשבנימין נתניהו מבקש ממני לתמוך בו, ומנסה לשכנע אותי שהשתנה, שהפיק לקחים, שהשתפר, אני יכול לנסות להאמין לו באומרו שכל אדם ראוי להזדמנות שניה. אבל כשנבחרת טועים מבקשת ממני לתת בה את אמוני, אין לי אלא להפוך הרבה יותר ל"חשדהו" והרבה פחות ל"כבדהו".

לקראת מחר, יום שלישי פעם בשנתיים כי טוב, הייתי ממליץ לאנשי הליכוד: שבו קצת בירכתי הכנסת, הפנימו את טעויותיכם והתנקו מן השחיתות, הכוחניות, שביעות הרצון העצמית ושאר הרעות החולות שדבקו בכם. אולי עוד 29 שנים נהיה בשלים לחזרתכם.