עושים שוק

מי שרוצה לדעת מה ההבדל בין הבסטה בשוק התקווה או שוק הכרמל, לבוטיק של 'מצדה' בקניון רמת אביב - ישאל את הפוליטיקאים של היום.

מה שפעם נחשב 'IN', הפך בבחירות 2006 ל- OUT: מועמד שחפץ בבחירות הקודמות לקבל חיזוקים ועצות חמות מהלב ומהחיים ותמיכה של בוחרים, מיהר לשוק כשהוא חמוש במצלמות ומיקרופונים ופיזר חיוכים והבטחות לכל עבר.

היום, להצטלם עם קשיש כסוף שיער זה כבר לא כבוד גדול (אלא אם הוא רוה"מ בחליפה... או משנהו). בהרבה מקרים מדובר באנשים קשיי יום ולילה, שלעיתים כרטיס הבוחר שלהם כלל לא יגיע לידיהם משום שהם פשוט חסרי בית ונטולי תעודת זיהוי.

במקום זאת, עדיף לצאת למסע בקניון יוקרתי, לשמוע מה אומרים המרוויחים מהתכנית הכלכלית, כשהם יושבים לכוס קפה ועוגת שוקולד חמה ועסיסית. אחר כך, לנסות לשכנע את מי שעוד יכול לשנות את דעתו, לקחת את הפתק היותר נכון בקלפי - בעוד 88 ימים.

אכן, המועמדים בבחירות אלו מעדיפים לבקר בקניון. בשוק, מסתבר, לא נעלבים מהחדשות ועדיין מתגעגעים לפוליטיקאים והמהומה שנוצרת במקום ולו לחצי שעה בלבד.

אין צורך במחקרי עומק ארוכי טווח באקדמיה, כדי להסיק שהשינוי באתרי היעד של הסיורים טמון במה שמשתקף אח"כ במסך הטלוויזיה. גם קשה להבטיח שהדברים ישתנו במהרה ולו רק משום שהפוליטיקאים – בעידן הארכיונים הדיגיטאליים - יתקשו להשיב בשידור ישיר על מה שיקרינו להם כשהבטיחו ש"יהיה טוב".

יוצא אפוא, שההליכה לשוק היא בעצם ירייה ברגלה של המפלגה והפוליטיקאי עצמו, ואין זה משנה מה שמה ומצעה של אותה מפלגה. ואם מישהו מהמועמדים עוד חושש – רחמנא ליצלן - מ'עין הרע' אחרי מה שקרה לעוזי לנדאו ומופז, שסיירו מלווים בתקשורת ותקוות בשוק התקווה ואח"כ נבלעו לעולם פוליטי אחר, הרי שבידיו עוד סיבה טובה ללכת לקניון.

בסיכומו של יום קמפיין יגידו - איך לא? יותר נעים לראות קניון שוקק חיים ואנשים ממותגים מישישים האוחזים בשקית ניילון שקופה שמתוכה מבצבצים פטרוזיליה, כוסברה ושורש למרק. הפוליטיקאים, לעולם, מעדיפים לראות את מי שהטיבו עימם בשנים האחרונות ולא את אלו שאת מצוקתם הנציחו עמוק אל תוך ישימון של מחסור חסר מוצא.

ומכיוון שבכל זאת נותרו עוד 88 ימים עד לבחירות, יש עוד הרבה זמן להגיע למקומות האמיתיים:

- בתי אבות: סיירו לא רק ביוקרתיים, יש גם כאלו שכלל לא עמדו בתנאי סף אנושיים ולשם צריך להגיע ולעשות קצת סדר ולשמוע – ממי שעוד מסוגל להשמיע – מה על ליבו ומה קורה לבן האדם כשתוחלת החיים עולה ואיכות החיים יורדת.

- בתי חולים, במחלקה פנימית: תמצאו קשישים בצפיפות נוראה וחוסר פרטיות, נאבקים במחלתם ושואפים לשוב לביתם. דאגו לבקר בחדר המיון, ללא הודעה מוקדמת, ותבחנו מקרוב לא רק את תנאי המטופלים – גם את תנאי הרופאים הכורעים תחת הנטל, בתמורה לגמול כספי מגוחך ואפילו סיכון החולים בשל עייפות מצטברת ותנאי עבודה לא אנושיים.

- ביציאה מביה"ח מוצבים שומרים ומאבטחים. גם להם יש בוודאי מה לאמר על תנאי העסקתם – תוצאת המצב הביטחוני – ולעיתים ניצולם המחפיר בכל הנוגע לתנאי עבודה והתמורה שהם מקבלים תוך שהם מסכנים חייהם.

ואם צריך לוודא שוב מה עם הזקנה מהמסדרון – עוד מהקמפיין של אהוד ברק. עשו זאת, גם אם היא בעולם שכולו טוב, הלקחים צריכים להילמד במטרה לשפר ולהעניק שירות לחולה ואיכות חיים גם בסוף הדרך.

- בתור לתרופות בבית המרקחת בקופת החולים תמצאו לא רק תור ארוך ומתיש, אלא גם קשישים שבכספם הדל נאלצים לא פעם לוותר על מנה חמה על מנת שיוכלו לרכוש תרופות מתחזקות חיים. הם סופרים את השקלים: אחד לאחד, ביד רועדת. יש להם מה לאמר אבל אין מי שישמע אותם. הם מחכים לך שם – פוליטיקאי יקר, לפחות לפני הבחירות, ואולי אח"כ כשיעלה הנושא תבין ולא רק תדע במה מדובר.

- אל תדלגו על חווית הנסיעה באוטובוס בין עירוני בשעות העומס. כדאי לחוש מה זה להיות 'כאחד האדם'. לבחון כמה פעמים לאנשים אין למי לאמר את שעל לבם בכל דבר ועניין.

- לא יזיק לחזור ולבקר בשכונות המצוקה (יחד עם דוד לוי) וללמוד מקרוב את הבעיות ומדוע השיקום החיצוני לא החדיר תרבות חיים אחרת במתגוררים במקום ובדור שקם להם.

- ואם בכל זאת תגיעו לסייר בשוק, עשו זאת קצת לפני כניסת השבת ולפני שאנשי הניקיון מסתערים על המקום. שכנעו את המאבטחים לאפשר לכם להגיע למקומות היותר נכונים, בהם המראות שרואים והריחות שעולים משקפים מצוקה אמיתית מהי. שאלו את אוספי שאריות המזון, היכן הם ישנים, אוכלים ומתקלחים – אם בכלל והיכן הם 'עושים שבת'. הזיזו את הצלמים ודברו איתם, כמו גדולים, מלב ללב. עזרו להם לאלתר ולא אחרי הבחירות – הם זקוקים לכך בכל יום ושעה.

- הגישו תלונה – בכאילו - במשטרה בגין גניבת כלי הרכב, ותבינו כמה זמן לוקח לאזרח להמתין להגשת תלונה ובנתיים כלי הרכב נע הישר אל מעבר לקו הירוק.

- ומי שבחר לעצמו כיעד סיור בבית תמחוי בטרם התמוססות האג'נדה החברתית, עדיף שיגיע למקום במסגרת ביקור פתע ולא ככזה שהוכן כחלק מקמפיין ממורק למקום ולמרק. מי לא מכיר את מסדר המפקד לפני היציאה לשבת? בית התמחוי בתמונות מהשבוע נראה מצוחצח להפליא, וקשה להאמין שהארוחה שטעם ממנה שר האוצר, שבושלה באותו יום (עם הרבה גזר כתום במרק), תהיה גם זו שיאכלו ממנה היום.

תרבות הקניונים שבה משלמים על עיסקאות באשראי ב-3 תשלומים ללא ריבית, מקלה על המועמדים להבטיח שהתשלום האחרון בכרטיס יגיע בדיוק בעוד 3 חודשים: 28 במרץ...

אז בבקשה - אל תשאירו לפוליטיקאים מ'ארץ נהדרת' לרדת לשם לבד.