בשנת 2004, 44% מכל ההכנסות בישראל הופנו לשני העשירונים העליונים. זאת, לעומת 40% מההכנסות בשנת 1990. רק הכנסתם של שני עשירונים אלה עלתה במהלך השנים - זו של כל שאר העשירונים ירדה ושל העשירון השמיני נותרה בלא שינוי. כך קובע הדו"ח השנתי של מרכז "אדוה", מכון החוקר את אי-השוויון בחברה הישראלית.
הדו"ח, "תמונת מצב חברתית 2005", מצביע בנתוניו על פערים הולכים וגדלים הנובעים, בין השאר, מהעובדה שהמשק הישראלי צומח באופן לא מאוזן. זאת, משום שההשקעות, הייצור והשכר הגבוה מתרכזים בענפים מעטים המעסיקים מספר קטן של עובדים, קובעים מחברי הדו"ח, הד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס.
כך, למשל, על פי עיבודים של נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין 1980 ל-2003 התוצר המקומי הגולמי לנפש גדל מ-5,600 דולר ליותר מ-17 אלף דולר. אבל בעוד שבתעשיית ההיי-טק התוצר גדל בשנות ה-90 ב-100%, ובענפי הביטוח, הבנקאות והנדל"ן הוא גדל ב-50%, בתעשיות המסורתיות, כמו טקסטיל ומזון, התוצר צמח רק ב-4%.
עלות השכר השנתי הממוצע בהיי-טק בשנה שעברה היתה 220 אלף שקל בשנה - פי 2.3 מאשר בתעשיות המסורתיות. בדו"ח נכתב, שמרבית ההשקעות מרוכזות בענפי היי-טק ולכן "אין פלא שההכנסות של העשירון העליון גדלו בקצב הצמיחה של התמ"ג, בעוד שההכנסות של מרבית העשירונים האחרים נותרו בלא שינוי משמעותי".
מעטים בלבד מצליחים להגיע להשכלה גבוהה
ב-2004, ההכנסה החודשית הממוצעת של משק בית בעשירון העליון היתה 37,864 שקל, בעשירון החמישי היא עמדה על 9,873 שקל ובעשירון התחתון 3,127 שקל. הדו"ח מציין במיוחד את שכרם של מנהלים בחברות בורסאיות: עלות שכרו ב-2004 של מנהל בכיר היתה גבוהה פי 43 משכר המינימום.
מחברי הדו"ח מציינים, שדרך המלך לענפים עתירי שכר היא השכלה גבוהה, אלא שמרבית בני הנוער אינם יכולים לרכוש אותה: ב-2004 רק כ-40% מבני ה-17 זכו בתעודת בגרות שעומדת בתנאי הסף של המוסדות להשכלה גבוהה. ביישובים המבוססים, שיעור הזכאות לבגרות היה גבוה מ-70%, בעיירות פיתוח הוא נע בין 40% ל-60% וביישובים הערביים בין 20% ל-40%.
על פי הדו"ח, ב-2004 רק 29.4% מהצעירים שסיימו תיכון שמונה שנים קודם לכן התחילו ללמוד באוניברסיטאות או במכללות אקדמיות: מקרב מסיימי תיכון אשכנזים הגיעו 31% ללימודים אקדמיים, מקרב המזרחים 22.4% ומקרב הערבים, 13.4%. בכלל האוכלוסייה, שיעור מסיימי כיתה י"ב שמגיעים לאוניברסיטה או למכללה הוא כ-20%.