הורים ל-905 ילדים ממזרח ירושלים עתרו הבוקר לבית הדין הגבוה לצדק נגד העיריה בדרישה שזו תאפשר להם ללמוד בבתי הספר העירוניים בעיר. מדובר בעתירה הגדולה ביותר שהגישו הורים לעיריה. ההורים, כולם תושבי מזרח העיר, דורשים לממש את זכותם החוקית, וליהנות משירותי החינוך של העיריה. זאת, מכיוון שילדיהם של העותרים, רובם ככולם, לומדים בבתי ספר פרטיים, עקב אי יכולתה של עיריית ירושלים, לקלוט את כל התלמידים בבתי הספר העירוניים. זו הפעם השלישית שעתירה מסוג זה מוגשת נגד עיריית ירושלים. בפעמים הקודמות העתירות הצליחו להביא להעברתם של לא מעט ילדים מהמערכת הפרטית למערכת העירונית.
בעיית החינוך במזרח ירושלים מוכרת ועמוקה. כמו כמעט כל דבר בבירה, גם זו אינה חפה משיקולים פוליטיים וניזונה מהם. בשל מחסור במוסדות לימוד במזרח העיר - תוצר הזנחה של שנים ו/או סדר עדיפויות פוליטי - נאלצים אלפי הורים, אזרחיה הערבים של מדינת ישראל, לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים. בתי ספר אלה מופעלים על ידי כנסיות בעיר ועל ידי הוואקף, ורמת החינוך בהם נעה מרמה גבוהה מאוד (בעיקר בבתי הספר של הכנסיות) לבין מוסדות הלימוד שכל מטרתם היא לשמש מסגרת חינוכית יומית. באותם בתי ספר הרמה נמוכה מאוד לעומת מקביליהם היהודיים. בנוסף, לא מעט מבתי הספר האלה אינם זוכים לפיקוח של משרד החינוך, בניגוד ללשון החוק.
ואולם, הבעיה אינה רק השכלתית כי אם גם כלכלית. בעוד שעלות החינוך העירונית היא אפסית (מעבר למיסים העירוניים והוצאות פונקציונליות בתוך בתי הספר), השכר המשולם לבתי הספר הפרטיים יכול להגיע לכ-5,000 ש"ח מדי חודש. עבור משפחה, בדרך כלל מרובת ילדים, שמרוויחה בממוצע כ-25 אחוזים פחות ביחס למקבילתה היהודית במערב העיר, מדובר בסכום שאינו מותיר אלא שטרות בודדים למשק הבית של המשפחה.
בעיריית ירושלים מתקשים למלא אחר צרכיה של האוכלוסיה הערבית במזרח העיר. בעיר אין מספיק בתי ספר כדי להכיל את כל התלמידים, ועל כן, לטענת העותרים מפסיקה העיריה את הרישום לבתי הספר ואינה מאפשרת מעבר תלמידים, בניגוד לחוק. עו"ד דניאל זיידמן, המייצג את העותרים, אמר לוואלה! חדשות: "עיריית ירושלים, זו המתגאה באחדותה של העיר, יוצרת בעצם הפרדה כשאינה קולטת את תושבי העיר. יש כאן עניין של אפליה, וזה טמון עמוק מאוד במערכת היחסים".
"שלטון וירטואלי"
"למעשה", אומר זיידמן, "אין אף אחד ששולט במזרח העיר - לא ישראל ולא הרשות הפלסטינית. זהו שלטון וירטואלי". לדבריו, המצב יוצר אבסורד נוסף, לפיו חלק לא מבוטל מהתלמידים נוסעים ללמוד ברמאללה ובערים פלסטיניות אחרות. תלמידים אחרים לומדים בבתי הספר של החמאס, של האו"ם, או במוסדות פרטיים אחרים, הנמצאים בפיקוח של משרד החינוך של הרשות הפלסטינית. "ראש העיר דוחף למעשה את התושבים לידי הרשות", אומר זיידמן.
בעתירתם מקווים ההורים לחולל את השינוי על מנת "לעשות סוף לבעייתם של כ-15 אלף מתוך 30 אלף תלמידים ערבים ממזרח ירושלים". פרקליטם מציע שתי ברירות: "או שהעיריה תמצא פתרון לבעיה, או שתספוג את התוצאה ותשלם היא את הוצאות הלימוד הפרטיות של אזרחי העיר, שאינם מקבלים את המגיע להם על פי חוק".
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "עיריית ירושלים סבורה כי לא היה מקום להגיש עתירה נוספת לאחר שרק לפני חודשים אחדים סוכם כי תוקם ועדה משותפת לעיריה ולמשרד החינוך, לבדיקת בקשות ההעברה, שיוגשו במועד". בעיריה מציינים, שלאחרונה נתקבלו 1,600 בקשות העברות מהמערכת הפרטית לעירונית, וכי עתה נבדקים הצרכים והאפשרויות לקליטת תלמידים נוספים. "העיריה הבהירה, הן בתשובה לבג"ץ, והן לגורמיים הפוליטיים העומדים מאחורי העתירה,כי הרחבת מערכת החינוך הרשמית העירונית במזרח העיר, תוכל להיעשות באופן הדרגתי בלבד".