אלק, גינס

לונדון כמרקחה. בתקשורת לא מפסיקים לדווח, להזהיר, להצדיק, אבל בעיקר לחגוג את המהפכה: השבוע נכנסו לתקפן תקנות רישוי בתי העסק החדשות, על פיהן עסקים יכולים לפעול עמוק בשעות הלילה הקטנות, חלקם אפילו 24 שעות אורבניות מתוקות ביממה. מסורת ארוכת שנים של בילוי עד 11 בלילה, פיפי ולישון באה אל קיצה. הניסוי נכשל, הקונספציה קרסה, החוקים הדרקוניים הוגמשו, ומהפיכת הלייט נייט ברים נכנסה לתוקף, עולם חדש ומרגש שבו כל אחד יכול לבחור את שעות הבילוי שמתאימות לו. לונדון תהפוך לעיר בליינות נורמלית, שחיה בשעות נורמליות, עם ברים, מועדונים ופיצוציות שפתוחים בכל שעות היממה.

ולא בקלות עבר המחוקק לצד השני של השקיעה. למעשה, לונדון כמרקחה בעיקר בשל המתקפה הפראית של מתנגדי האמנסיפציה הלילית. המשטרה מזהירה מפני מחסור בכוח אדם, עליה בפשע, במאסרים ובעיקר – מפני שעות עבודה ארוכות יותר; פרופסורים מכובדים מזהירים מפני תאונות דרכים בשל "זמינות האלכוהול"; פסיכולוגים – מפני התנהגות אנטי סוציאלית. רופאים – מפני אלכוהוליזם ואפילו מפני עליה במספר החולים בסרטן! ובכל זאת – לונדון תתעורר ותנוע כל הלילה. הארטיסטים ממשרד התרבות עברו לצד של הטובים והצהירו ש"מעתה יש הזכויות שלנו מתקדמות יותר, המבוגרים יצטרכו להיות אחראים יותר". וחלק אפילו חושבים שהחופש לשתות יביא לקיצו גם את טקסי הערקת גלוני הבירה האחרונים בלחץ הסגירה המתקרבת, מה שאולי דווקא יוריד את מספר השיכורים ברחוב.

מצחיק, אבל ארגוני הבארים עוד לא מרוצים. מפריע להם שהגבלת שעות הסגירה עדיין תקפה ברבע מהשכונות בעיר. מה גם שעשרות אלפי בעלי עסקים הצהירו על כוונות מימוש מינוריות של חופש הפעולה הלילי החדש, ויאריכו את שעת הסגירה רק בשעה-שעתיים. על רקע הרגלי החוסר בילוי המסורתיים, סביר שזה עדיין לא משתלם להם. אבל תסמכו על הלונדונים שהם יגלו במהירות את היופי שבלראות את השמש מהצד השני. העם יקבע את החוקים החדשים.

כאן, לעומת זאת, הניסוי רק מתחיל. תל אביב, שהיתה אמורה להיות העיר ללא הפסקה היחידה במזרח התיכון, רק מתחילה ללמוד את מה שבלונדון כבר רוצים לשכוח. כשקברניטי העיר הם היחידים שנהנים כאן מזכויות מתקדמות, לעיריה יש הרבה כוח לחרב את חיי הלילה. בעלי ברים נאלצים לחתום איתה על הסכמי השפלה שמאשרים להם לפעול עד חצות או 1 בלילה, שעה-שעתיים אחרי שחיי הלילה רק מתחילים. מתחמי הבילוי העצמאיים שצמחו ללא עזרת העיריה, אלא מתוך קריאה נכונה של הרגלי הבילוי המקומיים - לא מזיזים למי שאמורים לנהל כאן את העניינים. הם אוהבים אותנו שיכורים בשוליים הסהרוריים של העיר, בנמל, על אחוזים בודדים מהשטח האורבני – אבל בעיקר רחוק מאיפה שאנחנו גרים. כאילו שיש איזה ניגוד עניינים בין תושבי העיר לבילויים בלילה. ברוכים הבאים לניסוי.