במסגרת יום כיפור שבא עלינו לטובה (וגם לרעב ולשיעמום) לקחתי לי את הסרט "וירה דרייק", סרט רחב יריעה של יותר משעתיים, כדי להעביר בהנאה את הצום. הסרט נראה מבטיח- במאי נחשב (מייק לי) ושחקנית ראשית (אימלדה סטנטון) שאולי לא מוכרת לכולם, אבל מצאה חן בעיני עוד בתפקידה בסרט "החברות הכי טובות שיש", אז שיחקה בתפקיד קומי מוצלח במיוחד.
וירה דרייק, הדמות שאותה משחקת סטנטון כאן, היא אישה שחיה באנגליה בשנים בהן המוסכמות לגבי זכויות נשים בחברה היו נוקשות ביותר. היא עקרת בית במלוא מובן המילה, מהסוג שברגע שיוצא מן הבית- הבית לא מתפקד. בעלה וילדיה תלויים בה לחלוטין, וכך כל חבריהם ובכללם גם סתם אנשים מסכנים מהרחוב, שווירה נוהגת לטפל בהם בעת צרה ולנסות לשקמם.
וירה עובדת, באופן רשמי, במוסד לאנשים עם נכויות פיזיות ונפשיות, צעירים וזקנים, אבל מהצד מבצעת הפלות לא-חוקיות למען נשים שהסתבכו בצרה. את ההפלות היא מבצעת ללא שכר, מתוך אמונה שלנשים ישנה זכות על גופן ועצמאות להחליט החלטות - השקפת עולם שאינה מתיישבת עם החברה השוביניסטית והשמרנית בה היא חיה.
איש מבני משפחתה או מכריה לא יכול לנחש שבתוך האישה הדואגת, הכנועה-משהו, מסתתרת פמיניסטית הלוחמת את מלחמתן הסודית של נערות רבות כל-כך. ההפלות אותן מבצעת וירה מתבצעות בעזרת אמצעים ביתיים ולא-סטריליים, מה שמביא כמעט-למותה של אחת ה"מטופלות" שלה, לסוד של וירה להתגלות ולסיפור כולו להסתבך.
בעייתו העיקרית של הסרט "וירה דרייק" היא בעריכה. בקלי-קלות יכול היה העורך לחתוך לפחות חצי שעה של מימיקה חסרת-פשר ותקריבי-פנים מיותרים, ולרכז את הסיפור למרכיביו העיקריים, מפני שבעיקרון הסיפור זורם, אם כי ניתן לנחש את הסוף די בהתחלה. החלקים הלא נדרשים הללו מאיטים את קצבו של הסרט, שבסך-הכול מאוד מעניין ואפילו חשוב, גם לתקופתנו שבה רוב החברות אינן כה שמרניות בנושאי הפלות, לפחות במדינות המפותחות.
מה שכן, סטנטון אכן מסוגלת לשחק גם ללא מילים, יופיים של התפאורה והתלבושות הנהדרות מאפשר את הנמכת הווליום ברגעים המשעממים (ויש כאלו) ומפצה עליהם.
הסרט מומלץ, כנראה בעיקר לנשים לצערי, אך גם לכל מי שמתעניין בקולנוע מהזן הישן-נושן, ולמי שנתקע בבלוקבאסטר לקראת שעת סגירתו ולא יודע באיזה DVD לבחור.
תוספות מיוחדות- אין.
וירה דרייק
16.11.2005 / 15:42