בשבוע שעבר, בשעות הערב המאוחרות, ישבתי על הבר בבית הקפה גינזבורג ברחוב אחד העם בתל אביב, ושתיתי בירה מהחבית. לשמאלי ישב האמן מנחם מזרחי, לקוח נאמן נוסף. רונן, הבעלים גדול הממדים יצא מהמטבח, הסיר את הסינר, קינח את זיעתו, התיישב לימיני והורה לרועי הברמן למזוג לו כוס בירה. "זהו, העבודה נגמרה סוף סוף?" שאלתי אותו. "זה מאחוריי, אחי, מעכשיו שימשיכו העובדים," השיב והשיק את כוסו בכוסי ובכוס הערק של מנחם.
את רוב ימיו ולילותיו מעביר רונן לביא במטבח בית הקפה. שם הוא מבשל, אופה עוגות, שוטף כלים ובעיקר רוקח סנדוויצ'ים, שלהם הוא מעניק שמות של להקות רוק. הסנדוויץ' זקני צפת הוא הספציאליטה של המקום. אני מניח שמאור כהן וחבורתו היו רווים נחת, לו מכרו תקליטים כמספר הסנדוויצ'ים הנושאים את שמם. בעבר כיכבו שני סנדוויצ'ים אחרים, האחד נקרא כוורת חוזרת, שכלא בתוכו בעיקר גבינת צאן ובטטה אפויה בדבש תמרים, ודג נחש, שהכיל גבינת שמנת מעוטרת בשיפונד (רצועות ארוכות כנחש) של דג סלמון. אבל משהו בזוהרם של הסנדוויצ'ים הללו מעט דעך, והם יצאו מן התפריט. סנדוויץ ותיק יותר ששרד את התחרות מול זקני צפת נקרא רוקפור.
מתוך שעמום עילעל מנחם בתפריט המונח על הבר, נד בראשו לשלילה, הרים את עיניו ותלה ברונן מבט קשה. "על מה העצבים עכשיו?" שאלו רונן, שקורא את מנחם עוד לפני שזה פוצה את פיו. "אתה מניאק!" קבע מנחם, ספק בצחוק ספק ברצינות. "למה מניאק?" השיב רונן באדישות, ולגם מכוס הבירה. מנחם, שכבר היה די מבושם, העביר את התפריט לידיו של רונן ואמר: "תסתכל, תסתכל על התפריט שלך, אפילו מזרחי אחד אין בו, כולו להקות אשכנזיות. איזה מין מרוקאי-אשדוד אתה? איפה גאוות השחורים? למה זקני צפת ולא צלילי הכרם? אתה מזרחי מוכחש, אתה!"
בדרך כלל מנחם לא נוטה לדבר על מזרחיות או על קיפוח, אבל הפעם חשתי שהדבר בוער בעצמותיו. או שאולי אני טועה, ורק הערק הוא זה שדיבר מגרונו. בכל אופן הוא הרעיד את רגליו בעצבנות וציפה לתשובה. אבל רונן שמר על שתיקה ועל ארשת פנים אדישה, לגם שוב מכוס הבירה, הניח את התפריט על הבר והחל לעלעל בעיתון. "אהה, אתה מתעלם, אתה מוכחש שמתעלם משאלות קשות, אתה לא אוהב לשמוע את האמת בפרצוף!" מנחם הרים את קולו. "מה אתה רוצה ממנו, מנחם?" שאלתי אותו, "תסתכל על הקהל בחוץ," הפניתי את מבטי לעבר היושבים סביב השולחנות במדרכה, "כמעט כולם אשכנזים, מוזיקה מזרחית לא מדברת אליהם... חוץ מזה איך בדיוק ייראה סנדוויץ שנקרא צלילי הכרם? מה הוא יכיל בתוכו? חילבה וזחוג?" עצביו של מנחם הופנו אלי. " גם אתה מוכחש!" צווח. "אתה מניאק כמו רונן! אתה חצי תימני, אתה לא מתבייש לדבר ככה על התימנים?"
ידעתי כי אם אשיב לו ואגיב על הברכות שהמטיר עלי, זה יגרה יותר את עצביו. לכן שמרתי על שתיקה, בתקווה ששדי הסנדוויצ'ים העדתיים יתנדפו מתודעתו ויחזרו לבקבוק הערק הלבנוני המונח לידו. אך מנחם מילא את כוסו, הרביץ שלוק עצבני וחזר על תביעתו. רונן, שהיה די מותש מהשעות הרבות שעשה במטבחו, הרים את עיניו מהעיתון, הביט במנחם ואמר לו שהנושא העדתי לא רלוונטי יותר. אבל הדברים לא עשו על מנחם שום רושם. הוא קם מהכיסא הגבוה, הכריז כי הוא הולך להשתין, הבטיח לחזור ולדוש בנושא מיד לאחר חזרתו מהשירותים.
רונן נד בראשו לשלילה ואמר שמהכרות רבת שנים איתו, הוא יודע שכשמנחם ננעל על משהו בשעת שכרות, קשה יהיה לו להניח לנושא עד שלא ירוצה. "אז כדאי לך לחשוב על סנדוויץ' עם שם של זמר או יוצר מזרחי, אחרת הוא ישגע אותנו עד סוף הלילה," הצעתי לו. רועי הברמן אימץ את דברי, פנה לרונן ואמר, "כן, כדאי שתחשוב על משהו ותרגיע אותו. באיזשהו שלב אתה תלך הביתה, והוא יישאר על הבר וישגע אותי עם העניין הזה עד הסגירה."
"אולי תגיד לו שתכניס לתפריט סנדוויץ' טוניסאי," הצעתי, "תבטיח שתקרא לו על שם הזמר המרוקאי גו' עמר." רונן דחה את הצעתי, אמר שהסנדוויץ' הזה, טעים או מוצלח ככל שיהיה, לא מתיישב עם הקונספט של המטבח שלו, אך יחד עם זה הודה שיש משהו צודק בתביעתו של מנחם. מנחם יצא מהשירותים, נראה כשש לקרב. "נו, יא מוכחש!" טפח בעוצמה על כתפו האדירה של רונן, "חשבת על מה שאמרתי לך, או שאתה רוצה להמשיך להישתכנז?" "חושב, חושב על משהו," מיהר רונן להשיב.
"יש לי רעיון בן זונה בשבילך," הכריז מנחם, "חשבתי על זה בבית שימוש, וזה יכול להיות להיט בבית קפה. אולי תייצר סנדוויץ' על שם שימי תבורי? יש לו המון זכויות, הוא היה מפורצי הדרך של המוזיקה המזרחית בארץ, הרבה לפני זוהר ארגוב." פניתי למנחם ואמרתי שבתחילת דרכו שימי תבורי שר בסגנון סן רמו, ולא מזרחי, וכי יש טובים ממנו. הוא החווה מולי תנועת ביטול ואמר שאני מדבר שטויות. "שימי היה מספר אחת בשנות השבעים, וראוי שיהיה בארץ סנדווי'ץ על שמו," קבע ונעץ מבט נוקב ברונן.
רונן ניסה להרגיעו ולרצותו והבטיח שיחשוב על זה במשך הלילה. למחרת בבוקר הגעתי לבית הקפה, התיישבתי בבר, והזמנתי מיץ תפוזים וסנדוויץ' זקני צפת. רונן הבחין בי מבעד לחלון המטבח. הוא העלה חיוך גדול על פרצופו ויצא. "כל הלילה חשבתי על מנחם," אמר כשהתקרב לכיסאי. "אני הולך לאמץ את דבריו, אני מייצר סנדוויץ על שמו של שימי תבורי."
"וואללה? ומה יהיה בסנדוויץ'? שאלתי. "אה, זה פשוט מאוד, זה יהיה סנדוויץ פתוח מלחם כהה. על מצע חריף של חמאה, גבינה מתובלת בפלפל שחור, פלפלים קלויים ושום אפוי אני מניח זו לצד זו שתי ביצי עין גדולות... מה אתה אומר, בוסי? מצלצל שימי, או לא? אחי, נראה לי שזה יהיה סנדוויץ' פצץ, הוא ידיח את זקני צפת מראש המצעד, ומנחם מזרחי יהיה מבסוט עד הגג!".