מחוף לחוף – סיפורים מארצות הברית

ההערכות בוושינגטון הן שיוגשו כתבי אישום בפרשת חשיפתה של סוכנת ה-CIA ואלרי פליים. תוקף המינוי של חבר המושבעים המורחב, שחוקר את הנושא, יפוג ביום שישי הקרוב, והחוקר המיוחד פטריק פיצג'ראלד פתח אתר אינטרנט שבו, על פי ההערכה, יפרסם בקרוב את כתבי האישום בנושא. השאלה הבוערת בוושינגטון היא מי בדיוק יואשם? המועמד העיקרי הוא לואיס "סקוטר" ליבי, ראש לשכת סגן הנשיא דיק צ'ייני. הערכה זו מתחזקת לאור השמועה שמסתובבת, לפיה פיצג'ראלד הצליח לשכנע את אחד מיועציו הבכירים של סגן הנשיא, ג'ון האנה, להעיד נגד גורמים בלשכת צ'יני בפרשה. בשבוע האחרון גם התברר שליבי ורוב שוחחו ביניהם על פליים, בשבוע שלפני חשיפת זהותה בידי בעל הטור בוב נובאק.

ובמקביל, סאגת ג'ודית' מילר לא נגמרת. אחרי שבשבוע שעבר פירסם הניו יורק טיימס עשרת אלפים מלה (שש אלפים במאמר מערכת, ועוד ארבעת אלפים של מילר) בניסיון מפותל להסביר את התנהלות העיתון והכתבת בפרשה, החלו המוניטין של הגברת מילר לקרוס כמגדל קלפים. במאמר המערכת היא תוארה כ"נוכחות מעוררת מתחים" בחדר החדשות, וכמי שלא ממש הקשיבה להוראות הממונים עליה. גם העיתון יצא נלעג למדי, כשהסתבר שאחרי כל שערוריות העיתונאים הסוררים שעבר בשנים האחרונות, עדיין לא מצא תרופה לתופעה של עיתונאים שמשתוללים באין מפריע. לאחר מכן המשיך העורך, ביל קלר, ואמר שאילו ידע בזמנו את טיב קשריה של מילר עם לואיס ליבי, לא היה מתעקש כל-כך בנושא סירובה להעיד בחקירת חשיפת פליים והיה מחפש פשרה עם התובע המיוחד. עוד אמר קלר, כי מילר לא היתה כנה לחלוטין עם ראש סניף וושינגטון של העיתון. אמירה, שבנוסף לבושות הקשות שעשתה מילר לעיתון, מעלה את התהייה מדוע היא ממשיכה לקבל ממנו משכורת.

מועמדותה של הרייט מיירס לכהונת שופטת עליונה ממשיכה להתרסק. הפרשנים הימניים צועקים שבוש צריך למשוך את המועמדות, ולא מתרשמים מן הגילויים שב-1989 הביעה תמיכה באיסור חוקתי על הפלות ובמניעת קבלתם של תומכי הפלות לעבודה עבור מדינת טקסס. מיירס גם לא סייעה למועמדותה כשעשתה רושם חלש ביותר על הסנאטורים בוועדת המשפט. יו"ר הוועדה, ארלן ספקטור (רפובליקאי מפנסילבניה), וסגנו פאט לייהי (דמוקרט מוורמונט) התאחדו בדרישה, חסרת התקדים כמעט, שתעבור שוב את השאלון, המהווה את השלב הראשון בשקילת מועמדותה על ידי הוועדה. השניים כינו את תשובותיה לשאלון "בלתי מספקות", "מעורפלות" ואף "מעליבות".

ועוד בניו יורק טיימס. העיתון הביע את תמיכתו הרשמית במועמדותו של מייקל בלומברג לכהונה שנייה בראשות העיר ניו יורק. העיתון אמנם גינה בתוקף את כמויות הכספים העצומות שמוציא בלומברג על מסע הבחירות שלו, וציין כי בניגוד למירוץ הקודם, הפעם בלומברג אינו יכול לטעון כי עליו להתגבר באמצעות כספו על מכשול האלמוניות.

ב-2001 הוציא בלומברג 75 מיליון דולר על מסע הבחירות, והפעם הוא צפוי לעבור את רף 100 מיליון הדולר. העיתון מציין כי השקעה חסרת תקדים זו מונעת מהעיר התמודדות ראויה בין בלומברג למועמד הדמוקרט פרננדו פרר, אולם מצדיק את תמיכתו בבלומברג, בטענה שהוא הוכיח את עצמו כמנהלן מוכשר שעשוי להיזכר כאחד מגדולי ראשי העיר מעולם. העיתון זוקף לזכותו את הקיצוץ בכוחם המופרז של האיגודים המקצועיים, את מציאתו של פתרון ידידותי לסביבה למזבלה של סטטן איילנד, ואת המשך הירידה בשיעור הפשיעה – תוך שהוא מציין שבניגוד לראש העיר הקודם, ג'וליאני, לבלומברג אין בעיה לחלוק בתהילה עם מפקד המשטרה שלו.

העיתון כותב שתהיה זו טרגדיה אם ייזכר בלומברג סתם כאיש עשיר שקנה שתי מערכות בחירות, אבל מסכם ש"תוך ציון ההסתייגות האחת הזו, אנו תומכים בהתלהבות בבחירתו של מר בלומברג". אם המועמד הדמוקרטי בניו יורק לא יכול לקבל אפילו את תמיכת הטיימס, כנראה שבאמת נגמר הסיפור.

משפטו של מנהיג הרוב הרפובליקאי המושעה בבית הנבחרים, טום דיליי, באשמת הלבנת הון, מתעכב למשך כמה ימים, עד שבית המשפט ידון בדרישת פרקליטו של דיליי שהשופט, בוב פרקינס, ישעה את עצמו מהתיק. הסיבה? פרקינס תרם כספים למועמדים דמוקרטיים ולעמותה הפוליטית "מוב-און", המנהלת מאבק להדחתו של דיליי מתפקידו. פרקינס, שתרם לעמותה לפני שזו פתחה במסעה נגד דיליי, התלוצץ שהיה צריך להישאר בחופשה באיטליה. בעבר הטיל פרקינס קנס על פוליטיקאי דמוקרטי, ופסל עצמו מתיק נגד מחוקקת רפובליקאית משום שתרם ליריבה בבחירות.

אם עוד נותרו ספקות בנוגע לכך שהקריירה הפוליטית של הגוברנייטור, מושל קליפורניה ארנולד שוורצנגר, בצרות, רובן מוסרות עכשיו. מטה שוורצנגר ביטל פרסומת בכיכובו של השרירן, שנועדו לקדם את התמיכה בשורת הצעות חוק שלו במשאל עם שיערך בנובמבר. במטה מכחישים שהסיבה לביטול הפרסומת היא, שהסקרים מורים על תמיכה של 35% בלבד, ושיעור דומה של תמיכה בשוורצנגר עצמו. ההצעות, למי שמתעניין, הן: להאריך משנתיים לחמש את התקופה שחולפת בטרם מקבלים מורים קביעות, לחייב איגודים לקבל הסכמה בכתב מכל עובד כדי להשתמש בכספי האיגוד למטרות פוליטיות, לשלול מפוליטיקאים את היכולת להגדיר את גבולות מחוזות הבחירה ולקבוע תקרת הוצאות למדינה.

בניו אורלינס לא נגמרות הצרות. נכון שקלו המים והתושבים מתחילים לחזור, אבל הנזקים לא נעלמים. מומחים מעריכים שלפחות 30 עד 50 אלף בתים בעיר יהרסו, לאחר שספגו נזק מבני בלתי הפיך. מספר זה אינו כולל את אותם מבנים שניתן להציל, אלא שלבעליהם מן הסתם אין את הכסף הרב למדי שיידרש לשם כך. בשביל הפרופורציה, נציין שבעיר כולה יש 180 אלף בתים. הגופים האמונים על שימור פניה ההיסטוריות של העיר קוראים לא להיכנס להיסטריה, וטוענים שהבתים בניו אורלינס בנויים היטב ויוכלו לעמוד בנזקים שגרמו המים.

בקנזס ביטל בית המשפט העליון של המדינה חוק, שהפלה לרעה יחסי מין הומוסקסואליים במקרים של בעילת קטינים. התיק בו פסק בית המשפט עסק במקרהו של מת'יו לימון, שהורשע בשנת 2000 בביצוע מין אוראלי בנער בן 14, בעת שהוא עצמו היה בן 18. לימון נדון ל-17 שנות מאסר, למרות שאילו היו הוא או קרבנו מהמין הנשי, היה העונש המירבי עומד על 15 חודשי מאסר בלבד. בית המשפט פסק כי "גינוי מוסרי כלפי קבוצה כלשהי אינו יכול להיות אינטרס לגיטימי של המדינה", והורה לקבוע מחדש את עונשו של לימון, כאילו בוצעה העבירה שלו נגד נערה. היות שלימון כבר יושב זה חמש שנים בכלא, הוא ישוחרר מיד. ארגונים למען זכויות של הומואים ולסביות בירכו על ההחלטה, בעוד שארגונים שמרניים ודתיים כמובן גינו אותה, וטענו שהיא פוגעת ללא הצדקה בזכויות הרשות המחוקקת.