פוטבול: הכה את המומחה

העונה הזו מטורפת. הצרה היחידה היא, שכמו בכל עונה, בקושי היא התחילה וכבר השליש הראשון נגמר. בעסה.

הגיוני שאחרי הסליחות של יום הכיפורים, נגיע לשלב של חשבון הנפש. במקרה של טדי ברוסקי, זה דווקא די פשוט. הוא אמר את זה בעצמו – הוא חזר לשחק את המשחק שהוא אוהב. נכון, היה לו איזה שבץ, שזה לא משהו שקורה בדרך כלל אצל אנשים בגילו. נכון, גם היה לו ניתוח לב אחר-כך. אז מה? הוא נראה בסדר, מתנהג בסדר, מרגיש בסדר והרופאים אומרים שהוא בסדר. הוא יעשה בדיקות קבועות, ואין בעיה שהוא יחזור לשחק.

וכשטדי נכנס לאצטדיון בימי ראשון בבגדים אזרחיים, ורואה את החברים שלו מפספסים טאקל אחר טאקל ונותנים לכל מי שרוצה לרוץ עליהם, הוא בטח חושב לעצמו "אם רק אני הייתי שם הכל היה נראה אחרת. אם רק ..." וכאמור, הוא נראה בסדר. הכי בסדר. אז למה שלא יחזור לשחק?

ופה אנחנו מגיעים לחשבון נפש, מר בליצ'ק. כי לא חסרים מקרים ששחקנים ניסו להמשיך לשחק אחרי פציעות קשות. אבל אם זה לא לעניין, אז זה התפקיד של מי שיושב ללמעלה להגיד לו - די, מספיק.

שבץ מוחי אומר הסתיידות של עורק במוח. זה לא משהו שאם רק תשנה את אורח החיים שלך ייעלם כמו במקרה של התקף לב. שבץ גם לא אמור לקרות לאנשים בגיל 31 שעושים פעילות גופנית סדירה וקבועה. להיפך, הסכנה גדלה כמה שנים אחרי שהם פורשים, לא באמצע הקריירה. אני לא יודע מה היתה הסיבה שברוסקי חטף שבץ. אני כן יודע שבמהלך הטיפול בו, הוא גם עבר ניתוח לב. לראות בדו"ח הפציעות השבועי של הפטריוטס את השורה: "טדי ברוסקי, questionable, שבץ", זה אחלה קוריוז. אבל זה צריך להיעצר פה.

לגבי השאלה של "האם הוא יכול לעזור להם על המגרש?" בטח. נכון, הוא לא בכושר משחק, אבל הוא בכושר, וממילא הוא אף פעם לא היה אחד השחקנים הכי מהירים במגרש. וכשברוסקי מתקל אותך, אתה לא ממשיך לרוץ, בניגוד למה שקורה כשמונטי ביזל מנסה השנה במקומו.

אבל עד כמה הם באמת צריכים עזרה? לפלייאוף הם יגיעו, כי החלק הקשה מאחוריהם, ויש להם עוד מספיקים משחקי בית בפוקסבורו בחורף הבא עליהם לטובה. אבל גם איתו, הם כבר לא הקבוצה הכי טובה בשטח. קבוצות יכולות לרוץ עליהם ולמסור עליהם. אז הוא יעזור במשחק הריצה, אבל הוא רק שחקן אחד, וייקח זמן להיכנס לקצב של משחק שלם. ועזרה בהגנת המסירה, שהיא יותר דחופה, הוא לא יוכל לספק.

אם משהו יקרה לו, אף אחד לא יאשים את ברוסקי. הוא בסך הכל שחקן פוטבול שרצה לשחק, וידע שהוא יוכל לעזור לקבוצה שלו. אבל חשבון הנפש שבליצ'ק יעשה, אוהו, זה יהיה חשבון מאד נוקב.

אין ספק שתהיה לזה השפעה, והיא לא תהיה שלילית. מהפציעה הזאת, בכל מקרה, טמפה הרוויחו. בניגוד להחלטה של הניינרס לעלות עם אלכס סמית, שהיתה מוקדמת מדי, כאן כבר הגיע הזמן לראות האם כריס סימס יכול להיות אי פעם קוורטרבק טוב.

לקבוצה כמו טמפה, על הנייר הוא קוורטרבק יותר מתאים. ממילא הבסיס של הקבוצה היא ההגנה ומשם הכל מתחיל. בהתקפה, גרודן לא מחפש את הקוורטרבק היצירתי והמלהיב, אלא אחד שיוכל למלא את התפקיד בצורה יעילה וטובה, בזמן שהתקפת הריצה טוחנת יארדים על הקרקע.

הנה, בשבוע שעבר, אחרי שסימס נכנס למשחק, התוצאה היתה 3:10 לטמפה. הוא הוביל את הבאקס לשער שדה, ואז פיטמן דהר לטצ'דאון של 57 יארד, ההגנה הוסיפה עוד אחד אחרי איבוד כדור שנבע מסאק, והתוצאה קפצה ל-6:27 ובסיום ניצחון 13:27. כמו שאמרנו -סימס צריך לטפל בכדור. את השאר פיטמן והקדילאק וההגנה יעשו.

ובמה הוא עדיף על גריסי? אני לא יודע. הוא עוד לא שיחק מספיק. עכשיו, אחרי שבועיים של הכנה, ואחרי 3 שנים בליגה, כשיש מסביבו קבוצה טובה, עכשיו נטל ההוכחה עליו, ואוהדי טמפה המעטים יוכלו לפחות לדעת אם הוא שווה משהו.

אבל אני כן יודע משהו אחר. עם גריסי הם לא יגיעו לשום מקום גם ככה. כי אם התפקיד של הקוורטרבק בקבוצה כזאת הוא לטפל נכון ובחוכמה בכדור, אז בריאן גריסי הוא לא האיש הנכון למשימה. כל מה שאתם צריכים לדעת על גריסי הוא שבתחילת העונה לא היו הרבה ציפיות מהבקאנירס ברחבי הליגה. ואז הם פתחו עם 0:3 מרשים. אני, מצידי, צפיתי להם פתיחה של שני הפסדים ורק ניצחון אחד, ומאזן סופי של שבעה נצחונות בלבד. פתאום ההגנה שוב מרשימה, פתאום יש קדילק חדש ונוצץ והציפיות באיצטדיון על שם ריימונד ג'יימס היו בשמיים. בשני המשחקים הבאים, שבהם כבר היו ציפיות, ראינו איך בריאן גריסי מתמודד עם לחץ. שני טאצ'דאונים וארבע חטיפות, ניצחון עקב טעות שיפוט מול דטרויט החלשה, והפסד לג'טס עם ויני במשחק הבכורה. אופס.

מול מיאמי הוא פתח יפה, אבל הוא עזב את המשחק בתחילת הרבע השני, לפני שהיה זמן לבעוט בדלי. יש מספיק הוכחות, לאורך כל הקריירה שלו, שיש לו עמוד שדרה של חסר חוליות ממוצע. אז נכון שהבאקס נמצאים במצב טוב, וסיכויי הפלייאוף שלהם הם אמיתיים אבל גריסי במילא רק ישבור להם את הלב.

אפשר להגיד שקבוצות ינסו לצופף את ההגנה ולהכריח את כריס סימס לנצח באוויר, אבל זה לא שלגריסי יש יד אימתנית שמרחיקה את הסייפטי והקורנרים אחורה. אם סימס הוא הקוורטרבק שבטמפה מקווים שהוא, אז הוא יעניש את ההגנות שמולו מספיק כדי לשחרר קצת אוויר לנשימה למשחק הריצה.

ואחרי כל זה, לדעתי הרווח הכי גדול של הבקאנירס הוא מאותו צעד מוקדם מדי שעשו הניינרס. ככה הם זכו מן ההפקר ברטאיי, שהוא אולי לא קוורטרבק מהרמה הראשונה, אבל הוא המוסר הכי טוב שיש להם בסגל עכשיו. וכשסימס ייכשל, ויש לשער שזה יקרה יחסית מהר, רטאיי יוביל אותם לפלייאוף.