כשהאלימות מגיעה לכותל

זו הפעם השנייה שהאלוף אלעזר שטרן מותקף על רקע פוליטי.

בפעם הראשונה בחודש יולי השנה, כחודש לפני תחילת תוכנית ההתנתקות. האלוף ביקר בנווה דקלים שם נפגש עם ראש מועצת חוף עזה דאז, אבנר שמעוני. כשיצא מהפגישה הסתייע האלוף שטרן בראש לשכתו וקצינים נוספים על מנת שיפרידו בינו לבין הצעירים שהתקרבו אליו, תקפו וגדפו אותו וניקבו את צמיגי מכוניתו.

בליל שבת זה קרה שוב. האלוף אלעזר שטרן, בבגדים אזרחיים ו"חמוש" בבני משפחתו צעד מהרובע היהודי לעבר הכותל המערבי להתפלל. משימה שהיא מצווה לכל חובש כיפה המצוי בימי שבת ומועד במרחק נגיעה מהכותל המערבי.

האלוף אלעזר שטרן, ראש אכ"א, אינו יוצא את ביתו עם אבטחה צמודה; לא כשהוא במדים ובוודאי לא כשהוא בלבוש אזרחי. לכל היותר מתלווה אליו נהגו, עוזריו הקרובים וזהו.

האירוע האחרון חייב להדליק אורות אדומים אצל הנוגעים באבטחת קצינים בכירים ואישים בכלל, כשהם מצויים בעין הסערה גם בימים שלאחר ההתנתקות.

לפני כשבועיים הייתה תקרית נוספת בכותל. בסיום טקס קורס קציני חינוך השליכו, נערות פעילות ימין, ביצים לעבר תזמורת צה"ל, תקפו שוטרים, צעקו והתפרעו. חמש נערות נעצרו והועברו לחקירה. מה העלתה במשטרה בחכתה בנדון, לא ידוע. יש רק תקווה אחת שאותן נערות, למרות גילן הצעיר, יועמדו לדין על התנהגותן כלפי הארגון ששמו צה"ל.

במהלך מבצע ההתנתקות נחשפו כמה מבכירי צה"ל והמדינה, חובשי כיפה למהדרין כשהם ממלאים אחר מצוות מקבלי ההחלטות ועושים במלאכת ההתנתקות באופן ישיר ועקיף. מה שהחליטו המדינאים אינו ניתן לערעור ולהרהור. אין ערעור על החלטות שהתקבלו בהליך דמוקרטי. מי שלא טוב לו עם ההחלטה – הולך. מי שלא, כנראה נתון לאיומים מצד מי שחושב כי הוא "בוגד".


לא צריך לבצע חקירה מקפת כדי לברר את נסיבות התקיפה. זו ברורה וממוקדת: ההתנתקות ונספחיה. אותה חבורה אלימה ששהתה ברחבת הכותל, שומרי מצוות למהדרין, ראתה באלוף שטרן שלא היה מוגן ומאובטח, מטרה טובה להביע זעם כלפי מקבלי ההחלטות. הבריונים "בירכו" אותו בקריאות "בוגד, תסתלק מכאן, אתה לא ראוי לגעת בכותל" והשליכו לעברו אבנים ושקיות מים. המזל הוא שלא נשאו אותם בריונים חובשי כיפה נשק, אחרת מי יודע איך היה מסתיים האירוע הפלילי הזה ברחבת המקום הקדוש. מזל שבדרך קבע מוצב במקום כוח משטרה, ומזל גדול יותר שאותם שוטרים הקיפו מיד את האלוף ומשפחתו והבינו את גודל הסכנה מצידם של אותם אלימים.

שטרן, כיאה לאלוף בצה"ל, נותר במקום על אפם וחמתם של המתפללים האלימים, התפלל ומילא את מצוות האל. משפחת שטרן, לאחר התפילה, עזבה תחת אבטחת השוטרים. אחד השוטרים, אגב, נפגע קל מאבן שהייתה אמורה, אולי, לנחות על מי מבני משפחת האלוף.

הבריונות של באי הכותל בליל שבת, כמו גם במקרה הקודם שהוזכר לעיל, סחפה תגובות מכל עבר: פוליטיקאים, שרים, וכמובן חבריו לשולחן האלופים, הרמטכ"ל ועוד. די היה להציץ בתגובות אזרחים לידיעה שפורסמה בנדון באתרי האינטרנט כדי להבין עד כמה מאות ואלפים מוקיעים את מה שאירע. אך יש בין המגיבים רבים מידי שהמשיכו בבוטות ובריונות כתובה לתקוף את ראש אכ"א חובש הכיפה שחשבו שהוא משלהם והתאכזבו.

האירוע ברחבת הכותל, העובדה שהאלוף לא היה מאובטח והמקרה כולו מחייב את מי שאמון על אבטחת אישים לקיים דיון שבו תיקבע תכנית למיגור האלימות נגד בכירים כמו גם נגד כל אחד מאיתנו.

חשוב גם לזכור כי בעוד כשלושה שבועות יחול יום השנה העשירי לרצח יצחק רבין ז"ל. בריונות מילולית וכתובה שהסתיימה ברצח. עשר שנים אחרי ומאום לא השתנה. אותה אלימות ואף חריפה ממנה, אותה בוטות ותקיפת בכירים. רק האבטחה הודקה והשתכללה וכיום קשה להיכנס לאירוע שבו משתתף רוה"מ בלי להתערטל אל מול המכשור האלקטרוני ולהוכיח שאינך מועד לפורענות.

תקיפת שטרן חייבת להיחקר לאלתר: הבקר ולהסתיים בערב. ביום ב' יש להעמיד את הבריונים לדין ובסוכות שיטעמו את טעם הישיבה מאחורי הסורגים. זו התרעה שיש בה גם משום מסר של ממש לחברה. אין זו סתם עוד התרחשות, זו אלימות ובריונות מכוונות שיש לסיימה. גם במקרים דומים בעתיד יש לגייס מיד את טובי החוקרים ולהשקיע את מיטב שעות העבודה על מנת להראות לחברה שהאלימות אינה משלמת.

האלימות בעשור האחרון גברה, שטפה אותנו ללא רחם והפכה לבריונות קשה ומכבידה גם בתדמית שלנו כמדינה כלפי פנים והעולם כולו. היא נמצאת בבתי ספר (אונס קבוצתי של תלמידה במרכז הארץ), בכבישים (תאונות דרכים), בתור בקופת חולים ובמרכול, במועדוני הבילויים (הרצח במועדות בחיפה, בשבוע שעבר) ובצהל (כמו לדוגמא באותו יום בהר חברון: חייל ללא אישור נוטל רכב משימה צבאי, נוהג בפרעות, מתהפך וחייל שהיה ברכב נהרג). לאן שלא נפנה נמצא אלימות ובריונות ובמיגורם של אלו חייבים להתחיל כעת, ביד קשה ללא רחמים ותירוצים.

כבר הבוקר חייבים שר המשטרה והמפכ"ל שלא להירדם על זרי המחמאות בגין תפקודם בהתנתקות. הם צריכים לקבוע תכנית פעולה על מנת להירתם למשימה החברתית החשובה מכל: מאבק נגד האלימות.
אליהם צריך לחבור בית המחוקקים, מורי בתי הספר, תנועות הנוער, משרדי פרסום וכל אחד מאיתנו, כשעל כולם ינצחו ראש הממשלה ונשיא המדינה.

אם מאבק כנגד קטיפת פרחים מוגנים מצליח; גם טיפול נכון וחכם ומבוקר באלימות – יכול להצליח.

די עם דיבורים, להתחיל במעשים.

נורית אמיתי, עו"ד.