הפינצ'י של ליאורה

ליאורה קיבלה את פינצ'י מחבר שלה. היה זה לפני 13 שנים. החבר העניק לה את הכלבלב לרגל יום הולדתה. תמיד אהבה חיות, אבל בפינצ'ר הקטן התאהבה כפי שלא התאהבה מעולם. הקדישה לו תשומת לב יתרה. למורת רוחו של החבר התעקשה שהקפסולה הרוטטת תישן במיטתם. בשנתה חיבקה את אהובה הטרי ההולך על ארבע. החבר הצטער שהעניק לה את הכלב. כעבור תקופה התייאש, ארז את מיטלטליו ועזב את דירתם המשותפת. עם הסתלקותו זכה פינצ'י לשטח מחיה גדול יותר, נפטר מהפרטנר השלישי והפחות רצוי במיטתו הזוגית.

מאז ליאורה לא נפרדת ממנו. הולכת איתו למכולת ולשוק, אפילו סוחבת אותו למקומות העבודה שלה. מאז ומעולם עבדה כמלצרית, לרוב במועדוני זמר מזרחיים, ובכך הפכה את כלבה יקירה לחיית לילה. שמה ופרצופה של ליאורה מוכרים וידועים היטב לבליינים ולבעלים של המועדונים. בכל מקום עבודה חדש מתנה את שירותיה בהסכמת הבעלים לנוכחותו הקבועה של פינצ'י. לרוב היא לא נתקלה, או יותר מדויק לומר פינצ'י, בשום בעיה.

מכיון שמעריצתו היא מלצרית לעילא, מקצועית ישרה ונאמנה, בעלי המועדונים דאגו להקצות לו מקום למרגלות הבר. מצער הוא כי מאחורי גבה של ליאורה מזגו לו הבליינים והבעלים בירה לצלוחיות עמוקות והפכוהו לכלב אלכוהוליסט.

לפני כחמש שנים ישבתי במועדון מרתף ראשון, שבינתיים נסגר. בימי ראשון הופיע שם מלך המלכים, ענק הענקים - איציק קלה, ירום הודו וקולו. באותו זמן ליאורה מילצרה שם. הגעתי יחסית מוקדם, המועדון היה חצי ריק. ישבתי על הבר, לא רחוק מעמדתו של פינצ'י, שמעריץ כמוני את איציק קלה.

בהופעות קודמות, כשקלה פצח באחד הסלסולים המזוככים שלו השיב לו פינצ'י במוואל כלבי ארוך ונוגה, נשמע כתן מיילל. זמרים אחרים עשו את זה פחות לפינצ'י. את אבי ביטר, למשל, הוא לא כל כך חיבב. אני חושב שיותר ממניעים אישיים ולאו דווקא מוזיקליים, כי לפני שאבי ביטר ניסה לשעשע את עצמו ומלוויו, וחיזק בערק זחלאווי את הבירה של הכלבלב הסטלן, פינצ'י די חיבב אותו. כשביטר סילסל על הבמה, פינצ'י השיב פה ושם ביללות נוגות. אך המעשה של ביטר כמעט גרם לפינצ'י להיחנק, ויתרה מכך – הקאות ושלשולים תקפו אותו במשך שבוע תמים לאחר מכן.

תגובתה של ליאורה למעשה הנפשע היתה קשה. באותו ערב ביטר לא הופיע. היא התנפלה עליו בצעקות וקללות, והוא, מהפאדיחה, הסתלק מהמועדון. לאחר תקופה קצרה עשו סולחה, אבל פינצ'י לא שכח ולא סלח, צווח ונבח בתוקפנות כל אימת שהריח את ריחו ושמע את קולו של הזמר עב הבשר.

טרם עלייתו של איציק קלה לבמה הבחנתי שפינצ'י כבר היה חצי שיכור. בקערה העמוקה שלצידו נותרו טיפות מעטות של בירה. ליאורה, שתמיד הסתכסכה עם אנשי הבר שהשקו את יקירה, התירה את רצועתו הכרוכה לאחד הכיסאות הגבוהים, זרקה לפח את הקערית עם שאריות הבירה ויצאה איתו לסיבוב השתנה.

בינתיים המנחה על הבמה הכריז שאיציק קלה יאחר מעט. הצצתי בשעוני ויצאתי לשאוף אוויר. התיישבתי על ספסל קרוב והתבוננתי בליאורה ובפינצ'י המטיילים על המדרכה. כלב זאב אימתני הגיח עם בעליו מרחוב הירקון הסמוך. למרות ממדיו הזערוריים לא ירא פינצ'י משום זכר. הוא פצח בנביחות וחשף שניים חדות מול כלב הזאב המתקרב. האחרון לא נשאר חייב וחשף גם כן שיניים ונבח.

בעליו משך את הרצועה לצד הנגדי, מרחיק את כלבו גדול המימדים מהערס הקטן והנבחן. גם ליאורה משכה את הרצועה של פינצ'י בניסיון להרחיק אותו מכלב הזאב. אך לפתע התרחש הגרוע מכל. הרצועה נשמטה מידי בעליו של הכלב המגודל. לפינצ'י לא היה שום סיכוי. המחזה היה קשה לצפייה.

כלב הזאב התנפל על פינצ'י, נעץ את מלתעותיו בגופו הצנום והחל לטלטלו. ליאורה צרחה והסתערה באומץ לב נדיר על כלב הזאב. כנשוכת נחש אחזה במלתעותיו וניסתה בכל כוחה לשחרר את פינצ'י האומלל. בעל הכלב משך ברצועה וזה רק הפריע לפעולתה ההירואית של ליאורה, שלא חסה על אצבעותיה הנקרעות בין שיני הכלב בניסיון לחלץ מהן את פינצ'י.

קהל רב התקבץ וצפה באלם ובהלם בנועזותה והקרבתה למען כלבה האהוב. למזלה של ליאורה צלח הניסיון והיא חילצה את פינצ'י משיני כלב הזאב. מדממת קשות באצבעותיה, מבוהלת ובאפיסת כוחות התיישבה על המדרכה, חיבקה ונישקה את פינצ'י הפצוע אנושות ופרצה בבכי קורע לב.

מיהרתי פנימה למועדון, ביקשתי מהבעלים תחבושת, אבל כשיצאתי ליאורה ופינצ'י נעלמו. מישהו מקהל הסקרנים סיפר שהיא עטפה את פינצ'י בז'קט שלה, עלתה על מונית ונסעה לווטרינר. האירוע דיכא אותי לגמרי, ויתרתי על הבילוי וחזרתי הביתה.

שבוע לאחר מכן פגשתי בה, באקראי, בכרם התימנים, שם התגוררה. אצבעותיה היו חבושות בתחבושות עבות. היא סיפרה לי שכלב הזאב גרם לשיתוק בגפיו האחוריות של פינצ'י ופרצה בבכי. הוצאתי טישיו מכיסי וניסיתי לנחמה. הייתי משוכנע שהווטרינר הרדים את פינצ'י. כששכך בכייה שאלתיה אם אכן כך קרה.

היא נעצה בי מבט קשה. "השתגעת? השתגעתם כולם?", מחתה את דמעותיה. "שאני יהרוג את פינצ'י? אני יהרוג את עצמי ולא אותו…הווטרינר הציע להרדים אותו, ואני כמעט הכנסתי לו אגרוף! אמרתי לו שירדים את עצמו…פינצ'י החיים שלי, הבריאות שלי, האושר שלי, הכל הוא בשבילי …מצאתיוטרינר אחר ושאלתי אותו אם הוא מכיר מישהו שבונה כיסאות גלגלים לכלבים. הווטרינר בדק באינטרנט ונתן לי מספר טלפון של חברה אמריקאית…התקשרתי לחברה ומסרתי את המידות של פינצ'י, והם יבנו לי עגלה מיוחדת…פינצ'י המסכן שלי הפך נכה", והיא שוב פרצה בבכי.

החודש החלה ליאורה לעבוד בחמארה של מתי המקלל בשכונת פלורנטין. באחד הערבים הגעתי לשם ומצאתי את פינצ'י רתום לכיסא הגלגלים המיוחד. הופתעתי לגלות שמול עיניה של ליאורה מזג אחד הלקוחות בירה לקערית המונחת לצד הכלב. "איך זה שאת מרשה שישקו אותו באלכוהול? הרי תמיד התנגדת לזה", השתוממתי. היא הביטה בכלבה האהוב ואמרה בחיוך מריר, "בגלל הנכות פינצ'י שלי לא יכול לזיין יותר…אז אין לי בעיה שישתה עכשיו, הבירה מנחמת אותו מאוד".