קודם כל, יום הכיפורים כבר עבר, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולבקש סליחה ממי שפגעתי בו. זה לא כולל, כמובן, את מי שזה הגיע לו, כמו מאנינג הלוזר. אני רוצה לבקש סליחה מאשתי שצריכה להסתדר לבד עם שני ילדים (ויש שיאמרו שעם שלושה). וכמובן מכל האוהדים הרבים שלי שצריכים לחכות כל שבוע עד יום שישי כדי ליהנות מהטור שלי. אין לי שום ספק שאתם לא עוצמים עין עד שהוא עולה לאתר.
עוד חוב קטן, לפני תחילת הטור. מישהו שאל פה למה לא כותבים על טמפה ביי יותר,ואני מרים את הכפפה. אני מודה שמגיעה לטמפה מילה או שתיים, ובשמחה אכתוב עליהם. בראיין גריסי. הנה שתי מלים על טמפה ביי, אפשר לעבור לשאלות השבוע.
הערת המערכת: אתה לא רק ילד, אתה גם מכוער.
מה הסיפור של הפילדלפיה איגלס השנה?
אני רואה שלבקשות הסליחה אני אצטרך להוסיף משהו אישי לקורא דונובן מקנאב . אולי עדיף שנדלג לשאלה הבאה.
מאיפה להתחיל? מתחילת העונה הם בכלל לא נראים כמו קבוצה, וכיוון שיש לשער שזה לא נובע מזה שהם עומדים להצטרף למירוץ אחרי מאט ליינארט, אז בואו ננסה לעשות לבדוק מה בכל זאת לא עובד שם.
כבר לפני העונה היו להם בעיות קשות עם לא מעט שחקני מפתח. אז יו דאגלס כבר לא בקבוצה (הערת מערכת: הנודניק כבר לא בקבוצה, אבל ממשיך לבלבל לכולם את המוח במדור התגובות), ובריאן ווסטברוק משחק, אבל הוא לא מרוצה וכל הזמן פימפמו שמוטס הרוקי הוא תואם ווסטברוק, והוא הדבר הבא. כמובן שהדבר הבא לא ממש משחק בינתיים, כמו כל משחק הריצה של פילי שלא מורגש למרות שבעקבות הפציעות של מקנאב אפשר היה לצפות שנראה אותם הרבה יותר פעילים. והיה גם איזה סיפור קטן עם אחד הרסיברים שלהם, אבל על כך בהמשך.
כבר לפני העונה היו הרבה רעש וצלצולים, ואולי זה סתם אנדי ריד שמנסה ללמוד מביל בליצ'ק איך להתנהג עם הכוכבים שלו? אם כן, הוא עושה עבודה טובה מדי.
בכל מקרה, גם כשהעונה התחילה המצב לא השתפר, להיפך. את המשחק הראשון הם הפסידו עוד לפני ההתחלה כשאיבדו את טרוטר בגלל שהוא הלך מכות לפני הפתיחה. ושלא יספר סיפורים ש"הוא התחיל". פה זה לא גנון, למרות שלפי מה שקורה בעיר האחווה אפשר להתבלבל לפעמים.
הדבר הגרוע הבא היה שבמשחק השני הם פגשו את הניינרס, וחיסלו אותם לגמרי. פתאום הם היו קבוצת ההתקפה הטובה בליגה, למרות שזה כמובן מאד לא מדוייק. תקראו לזה אפקט פריסקו. הנה, רק השבוע הקולטס ניצחו אותם 3:28. אז מה? מאנינג היה גרוע, ועבר את ה-200 יארד בגארבג' טיים. כמו שאמרנו, אפקט פריסקו.
בשני המשחקים הבאים כבר קרה הדבר הכי גרוע. הם ניצחו למרות ריבוי עבירות ופתיחה איטית, מה שדחה את חשבון הנפש יותר מדי זמן, ואולי דחה את הניתוח של מקנאב לנקודה שהופכת להיות מאוחרת מדי.
את זה ראה ביל פארסלס, ובגאוניותו התכונן לזה היטב, פתח עם הרבה מסירות של בלדסו במקום ללכת לאט עם ג'ונס על הקרקע, וכשהנשרים התעוררו זה כבר היה 0:17 לדאלאס, ונגמר 10:33 כשגם הטאצ'דאון היחיד מושג על ידי ההגנה. עכשיו יש להם שבועיים ארוכים-ארוכים לשבת בבית ולחשוב מה עושים, ויש הרבה.
למשל, כולם זוכרים את הפיאסקו עם דיוויד אייקרס, אבל שוכחים שהסיבה שהוא עלה לבעוט שוב היתה בגלל עבירת אופסייד, שבבעיטת הפתיחה שלך בבית היא עבירה מאד מטומטמת. במיוחד כשהיא חוזרת פעמיים ברציפות.
כשקבוצה מתחילה באופן קבוע את המשחקים לאט, זה אומר שהיא לא מוכנה למשחק ומזלזלת. במיוחד כשברגע שהם מתחילים לשחק הם הרבה יותר טובים מהיריב. זו פשוט התנהגות בלתי נסלחת, וכאמור במחזור האחרון הם שילמו על כך את מלוא המחיר.
וכאן אנחנו מגיעים לאותה תקרית עם אותו רסיבר. כמובן שאי אפשר להוכיח את זה, אבל אני בטוח שאם מקנאב היה משחק טוב בסופרבול, אוונס בכלל לא היה פותח את הפה גם אם הם היו עדיין מפסידים. אבל הוא ראה שאחרי שהוא עלה לשחק פצוע והיה מעולה, הקוורטרבק שלו נשבר במאני טיים. ואז הוא נזכר בפעמים האחרות שאיכשהו לדונובן מקנאב תמיד היה תירוץ יצירתי, אבל לא אליפויות. TO הגזים, אבל מה לעשות שזה סוג האדם שהוא, אחד שנותן את ה-כל על המגרש, אבל גם מחוץ למגרש אומר הכל? בעצם, לאור יכולת האימון הלא אופיינית שלו והטעויות הרבות שמקנאב עושה, אולי בכל זאת אנדי ריד פשוט בכל זאת מנסה להשיג לו פרנצ'ייז קוורטרבק?
האם המשחק של טאטום בל הוא הצהרה, או שהוא עדיין כינור שני בדנבר?
כידוע אני אוהד של דנבר, כך שמהבחינה הזו זה לא ממש חשוב מי יהיה הרץ הפותח: אנדרסון, בל או אפילו רון דיין. אבל בפנטזי יש לי את מייק אנדרסון, שזה אומר שמצידי טאטום בל יכול להירקב על הספסל... אז ננסה להתעלם מנקודות המבט הללו, ונחבוש את הכובע האובייקטיבי (פחות או יותר) של המומחה.
אני באמת חושב שטאטום בל לא יהיה הרץ הפותח של דנבר, למרות שלראות את מספר 26 פורץ החוצה ודוהר, במיוחד שמספר 26 הקודם ישב על הספסל שממול, בהחלט חימם את הלב. לרוץ 12 פעם ולהשיג 126 יארד, במיוחד נגד ההגנה המשופרת של הסקינס, זו חתיכת הצהרה.
הסיבה שאני קצת ספקן היא ששתי הפריצות שלו היו במהלכים שמראש תוכננו לרוץ החוצה. ובתחום הזה, בחלק שאחרי ההשתחררות, הוא ללא ספק הרץ הכי טוב בדנבר. אבל אחד הדברים החשובים שנדרשים מקבוצה שמבוססת על ריצה כמו דנבר, הוא להזיז את השרשאות בדאונים. ולזה צריך את היכולת בדאונים הקצרים, או בתוך הרד-זון, לרוץ דרך האמצע, וזה החלק שבו טאטום בל עוד חייב להוכיח שהוא מסוגל לבצע בצורה טובה.
בדנבר החלק של לקבל את הכדור מהקוורטרבק באמצע הוא חשוב עוד יותר, כי הוא הבסיס לכל מהלכי ההשתחררות של פלאמר. אבל אם בל לא מצליח לרוץ דרך האמצע, אף אחד לא יקנה את ההטעיה הזאת.
בשנה שעברה בל לא הצליח לזכות בתפקיד הפותח, ומי שהוביל את דנבר היה רובן דראונס, שחקן שהיכולת שלו להשיג עוד 2-3 יארדים עם ליינבקר על הגב היא מדהימה.
השנה, למרות שכל הציפיות היו עליו, הוא לא הצליח לזכות בתפקיד הפותח כשמייק אנדרסון, שחקן פחות "מבריק" ממנו אבל כזה שיכול לדהור דרך האמצע בכל הכח, מפתיע את כולם ונשאר מספר 1.
תורת הריצה של דנבר מבוססת על זה שהקו הקדמי פותח חור, הראנינג בק מזהה אותו, מבצע חיתוך אחד, והולך לשם. לבל יש את המהירות להגיע לשם ראשון, אבל מול ליינבקרים זריזים וחזקים שיגיעו לשם ביחד איתו או מול קו הגנה שמתחיל לסגור את החור, יש לו בעיה להתקדם, זה בדיוק מה שקרה לו במיאמי בתחילת השנה.
לעומתו, מייק אנדרסון, ובמקרה הצורך גם רון דיין, גם אם כשהם מגיעים החור כבר לא בדיוק שם, הם יכולים להרחיב קצת את הפתח ולהשיג יארד או שניים במקום להפסיד יארדים. מבחינת כשרון, אין ספק שבל הוא הכי כשרוני. מבחינת התאמה לשיטה של דנבר, זה לא בטוח.