"אסף ואני לחצנו ידיים, ואז רעי התנפל עליו"

בבית המשפט המחוזי בתל אביב נמשכת עדותה של ליהי גלוזמן, עדת המדינה במשפט רצח אסף שטיירמן. כשהיא מתרגשת ומתנשפת עמדה גלוזמן על דוכן העדים וגוללה בפרוטרוט את שאירע ביום הרצח בדצמבר 1996. מולה, על ספסל הנאשמים, ישבה סיגלית חיימוביץ', הנאשמת ברצח יחד עם רעי חורב. הבעת פניה הקפואה של חיימוביץ' התחלפה בהבעות פנים של כעס וחוסר מנוחה על פי עדותה של גלוזמן.

"הזיכרון שלי בתמונות. אני זוכרת מילים אבל אני לא זוכרת דיבורים", סיפרה גלוזמן בניסיון להסביר מדוע עדותה אינה מלאה. "אני זוכרת שאנחנו נמצאים בכניסה לבניין של סיגלית. אנחנו הולכים ימינה. רעי ראשון, סיגלית אחריו ואני אחריהם... כל הזמן הייתי במרדף לנסות ולעצור אותם. אחרי הפניה עצרתי את סיגלית ושאלתי אותה 'לאן הולכים, מה קורה'. היא הסתובבה אלי והראתה לי בתוך השרוול שלה חפץ, היה לו חלק שחור וחלק מתכתי. אני לא בטוחה שידעתי באותו הזמן שזה היה סכין. אני יודעת שנבהלתי", העידה גלוזמן.

בהמשך סיפרה גלוזמן כי השלושה נכנסו לחורשת אושיסקין. בזמן שהיא וסיגלית נותרו לשבת בחורשה עזב רעי וחזר כעבור זמן מה בלוויית בחור גבוה שזוהה על ידה כאסף שטיירמן. בתום החלק הראשון של עדותה יצאה גלוזמן מהאולם כשהיא מבקשת להימנע ממפגש עם הנוכחים. אולם אחד מבני משפחת שטיירמן הצליח להגיע אליה. הוא פנה לעברה וצעק עליה: "זבל, טינופת". גלוזמן לא הסתכלה לעברו ולא ענתה לו.

בחלקו הראשון של המשפט הוצגו בפני השופטים ראיות שקושרות את חיימוביץ' לזירת הרצח בהן שתי אבנים ושני פגיונות שתוארו על ידי איש המעבדה לזיהוי פלילי, רפ"ק חגי וקס, כסכיני הטלה. כמו כן הוגש לבית המשפט כלי מתכתי שעליו נמצאו סימני דם ופאוץ' שחור שהיה כרוך על צווארו של שטיירמן בעת שנמצא על ידי המשטרה.

בפתיחת החלק השני של עדותה, סיפרה גלוזמן על ההתרחשות בזמן הרצח: "רעי הביא את אסף. אני ואסף לחצנו ידיים ואז אני זוכרת את רעי מתנפל על אסף. הוא בא אליו מלמעלה, ותקף אותו. כאילו ניסה להדביק אותו על הרצפה. בתמונה הבאה הם עומדים ורעי מכה את אסף ביד ימין שלו באגרופים לחזה. אני עדיין ישבתי. סיגלית ישבה לידי והיא פשוט קפצה, היא גם היכתה את אסף ביד ימין שלה. אני זוכרת את אסף צועק אימא'לה". לשמע העדות הזו, החל אביו של אסף שטיירמן, שישב באולם בית המשפט, לבכות.

גם גלוזמן היתה נסערת מאוד והתחילה לבכות. השופטים הציעו לה כוס מים והיא המשיכה: "מה שאני הכי זוכרת שסיגלית מכה עם היד. אני רואה אותה עושה את זה הרבה פעמים, תפסתי אותה בשרוול והיא לא שמה לב והמשיכה להכות. ניסיתי לעצור אותה והיא פשוט המשיכה. לבסוף היא נעצרה והסתכלה עלי, היה לה פרצוף לבן, אמרתי לה די ושאני רוצה ללכת".

גלוזמן סיפרה כי היא זוכרת את רעי שואג, ואז החליטה לברוח מהמקום. היא עלתה לביתה של חיימוביץ', לקחה את חפציה והלכה לתחנת האוטובוס. לדבריה, ראתה שיש לה כתם דם על שרוול הסוודר, וחשבה שנפצעה במהלך האירוע. בשלב זה שאלו אותה השופטים למה לא סיפרה לאף אחד. גלוזמן השיבה כי היא נורא נבהלה. "יש דברים שעברתי בחיים שלי שאני יכולה לראות הקבלה גם לקיפאון שלי". היא המשיכה וסיפרה על אירוע טראומטי בעברה, והפרקליטות ביקשה לאסור את פרסומו.

גלוזמן סיפרה עוד כי למחרת הרצח התקשרה אליה סיגלית חיימוביץ' וביקשה להיפגש. בפגישתן אמרה לה חיימוביץ' שאסור לה לדבר, או לספר את אירועי היום הקודם. "היא אמרה לי שהם הרגו אותו ושהיא מכירה אותו הרבה שנים ושהוא מסוגלת לעשות הרבה דברים, ואני הבנתי מזה שזה סוג של איום כלפי. הבנתי שאסור לי להגיד שום דבר." יומיים לאחר מכן גלוזמן קיבלה טלפון נוסף מחיימוביץ' שהזמינה אותה לבוא לבית של חברים משותפים, גם רעי היה שם. "הם היו שמחים, היה להם משהו שמח בקול". השלושה עישנו סמים ובשלב כלשהוא רעי וסיגלית נעלמו, "מצאתי את סיגלית באמבטיה, שוטפת את הנעל שלה מדם".

על היחסים בין שלושתם לאחר הרצח סיפרה גלוזמן: "אני ורעי הפכנו להיות זוג, אני לא יודעת להסביר את זה. היינו חברים בערך שנה. זאת שאלה לא פתורה שאני מנסה לפתור אותה, אני פחדתי ממנו". לדבריה, לאחר מספר חודשים רעי ניסה לדבר איתה על האירוע, "עניתי 'אני לא רוצה לשמוע. אמרתי שאני רק רוצה לדעת למה' והוא ענה שהוא חשב שהרצח ייחזק אותו". לטענתה, הקשר עם סיגלית נותק כחודש לאחר הרצח, ביוזמתה.

גלוזמן טוענת כי במהלך ארבע השנים שעברו מאז הרצח, היא זכרה רק את התמונה של סיגלית חובטת באסף. לדבריה, נזכרה ברצח רק ביום ה-11 שלה במעצר. עורך הדין שלה סיפר לה על הסכם עדת המדינה שהוצע לה, והסביר לה שבתמורה לעדות מלאה ומפורטת, כולל עדות בבית המשפט, היא לא תישפט. לאחר שעורך הדין הסביר לה את פרטי ההסכם, אמרה לו גלוזמן שהיא לא זוכרת ולא תוכל להיזכר באירוע. אחד השופטים שאל בתגובה כיצד, אם כן, נחתם איתה הסכם בעת שאמרה שהיא לא זוכרת שום דבר. לדבריה, עורך דינה אמר לה שהיא חייבת להיזכר ולספר, ואז היא התחילה להיזכר במעט פרטים. לטענתה, גם בזמן השחזור היו עדיין פרטים חסרים, מלבד השאגה של רעי שלוותה בתחושה נוראית וחזקה.

בשעות הצהריים תתחיל החקירה הנגדית. בתחילת החודש הבא יצאו השופטים לזירת הרצח, לשם התרשמות. הנאשמים לא ישתתפו בסיור, אלא רק עורכי דינם.

בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא היום צו עיכוב יציאה מהארץ נגד גלוזמן, הקובע כי בגמר עדותה במשפט הפלילי היא תוכל לעזוב את גבולות המדינה רק אם תפקיד בקופת בית המשפט עירבון בסך מיליון שקל. הצו הוצא לבקשת משפחתו של שטיירמן, כחלק מתביעת נזיקין בסך 10 מיליון שקל, שהגישו נגד שני הנאשמים ברצח וכנגד עדת המדינה. לטענתם, גלוזמן היתה שותפה מלאה ברצח.