שקרי המשטרה יתפוצצו לה בפנים

נו, עוד שני פעילי שמאל יכולים לנשום לרווחה, לאחר שהאשמות שקריות נגדם בוטלו בכוח צילומי וידאו. שופט בית משפט השלום בתל אביב ביטל בשבוע שעבר את ההאשמות נגד לאה מוסנזון ועמוס צוקרמן, לאחר שקלטת וידאו שצילמו פעילים בהפגנה שנערכה מול הקריה בתל אביב, הוכיחה שהנאשמים לא עשו את מה שייחסה להם התביעה, ובמקרה אחד לפחות עשו את ההיפך הגמור (הנאשמים קראו למפגינים להישאר על המדרכה, ולא לרדת לכביש כדי לחסום את התנועה- כמו שטענה המשטרה).

במקביל, שיחרר השופט הצבאי, סרן דניאל כפיר (קבל מלה טובה, סרן כפיר), ממעצרו את עבדאללה אבו רחמה, חבר הוועד העממי של הכפר בילעין. אבו רחמה שוחרר, לאחר שכפיר הגיע למסקנה שהוא עצור זה שלושה ימים "ללא כל סיבה ממשית", ותוך מה שאין להגדירו אלא כמשוא פנים קשה.

כפיר אף נזף בתביעה הצבאית על ניסיונה הבוטה להאריך את מעצרו של אבו-רחמה אך ורק מסיבות פוליטיות. יש שמועות שלתובע הצבאי אשכרה זעו שערות הערווה כמלוא הנימה כתוצאה מנזיפה זו, אבל יש להניח שמדובר באופטימיות יתר.

לא מדובר בתופעה חדשה. כוחות הביטחון, וגם אכיפת החוק, משתמשים באישומי שווא מדי יום ומדי שעה, תוך הסתמכות על כך שבתי המשפט ישמשו כחותמת גומי לכזביהם – מה שברוב מכריע של המקרים אכן קורה.

לאחרונה, בעקבות ריבוי התופעה של פעילים פוליטיים שמסתובבים עם מצלמות, אין לישרים שבין השופטים ברירה אלא לבטל את האישומים הכוזבים. אלא מה? לביטולים כאלה אין שום תוצאות שליליות מבחינת התובעים והשוטרים השקרנים והמפלילים, שמביאים את אישומי הכזב לפני בית המשפט. כמו כן, אזרחים רגילים, הנעצרים בנסיבות פחות מתוכננות מראש, אינם מצוידים בדרך כלל באמצעים להפרכת שקרי "100 בשבילך".

כרגיל, לרשויות מותר לחמוק מעונש על מה שאזרחים בעלמא נענשים עליו – בין אם זה זיוף פרוטוקולים או עדות שקר. זו גם הסיבה למה שנראה ככסילות שאין שנייה לה – התעלמות ממצלמות הווידאו המלוות את ההפגנות הללו. זו לא התעלמות, זו פשוט אדישות, שהיא התגובה הסבירה למה שאין סכנה בצדו.

חשוב מאד שאף אחד לא יתחיל לדבר על משקלה של הבושה, כי היא אינה משחקת כאן שום, אבל שום תפקיד. בבואם להאשים אנשים בבתי משפט, נוהגים כוחות הביטחון שלנו בשיטת ה"זרוק הכל על הקיר ותראה מה יידבק". לעתים קרובות מדי, משהו אכן נדבק. לעתים קרובות מדי, מישהו מאבד את חירותו בגלל שלקלגס מגונה ולתביעה בריונית התחשק לשים אותו בכלא בכל מחיר, ולעזאזל האמת. ובמקרים הנדירים שהצואה המושלכת אל הכותל זולגת ממנו ארצה? נו שוין. לא קרה שום דבר.

המשטרה והצבא אינם מבינים שבכל פעם שהם משקרים כך, הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים. את הכוח שיש להם, רק אנחנו נתנו להם. אנחנו, העם, המקור היחיד לסמכות כלשהי. את ההגנה מפגיעה, בצורת החמרת הענישה על תקיפתם, רק אנחנו נתנו להם. הם, בתמורה, מזנים את זכות היתר הזו בחוצפה ובציניות שאין כדוגמתן. כשנחליט שהם, כגוף, אינם ראויים עוד לסמכויות היתר הללו, זה לא יבוא בהודעה מסודרת. זה יבוא בהתפרצות יצרים שסופה מי ישורנה.

בתי המשפט צריכים, ובדחיפות, לאמץ מדיניות של ענישה מיידית ומשמעותית על עדויות השקר הללו. כל עוד לא תהיה לקלגסים כל סיבה להימנע מפשעיהם, הם ימשיכו להתנהג כמו קלגסים. אבל לא זו הסכנה האמיתית. הסכנה האמיתית היא שבסופו של דבר, שק החבטות יתחיל להשיב אש. המרחק בין אפס שוטרים שמקבלים לום בראש או גרוע מזה לאחד הוא עצום ורב. המרחק בין אחד לעשרים ולמאה הוא זניח, ורק עניין של זמן. אם אנחנו לא רוצים חברה שבה שוטרים וכיוצא בהם מהווים מושא לאיבה אלימה, שתקיפתם ואף הריגתם מככבת בשירים פופולריים, חייבים להעניש את אלה המשתמשים בזכויות היתר של מקצועם כדי לפשוע.

* הכותב ריצה עונש של מעצר, מעצר בית ועבודות שירות בגין עבירה פלילית. על אף שהוגש נגדו בין השאר גם אישום כוזב, זה בוטל בטרם הכרעת הדין. בעבירות בהן הורשע הוא אכן היה אשם, אם גם מבחינה טכנית גרידא.