מוקש בצורת בית כנסת

בשבוע האחרון נערך מאמץ, שבהתחלה לא האמנתי שיצבור את התאוצה שצבר, להשאיר כנגד כל הגיון אפשרי את בתי הכנסת ברצועת עזה על כנם. זו תהיה טעות שתהפוך את כל הדמעות, המתחים, ההוצאה הכספית והטראומות הנפשיות של ההתנתקות לקרבן שווא אווילי.

אין לי שום דבר נגד בתי כנסת (כל עוד איש אינו כופה עליי להתפלל בהם, מה שאכן לא קורה) ואני לא שש למראות של בתי כנסת נהרסים. אין גם חולק על כך שבתנאים שפויים, של נסיגה מעזה בהסכם עם הישות הריבונית שתקבל את השטח לידיה, מן הראוי היה להימנע מן הפגיעה הזו בסמלי העם היושב בציון.

אבל אלה, להזכירכם, לא תנאים שפויים. אין בצד השני ישות ריבונית שמקבלת לידיה את השטח. יש ערב רב של כנופיות מכורות למוות שמתכתשות ביניהן במסווה של תנועות פוליטיות – המתקיים בזכות מנהיגי כנופיות שכבר הזדקנו מכדי לשחק עם הרובים בעצמם. אפילו עמירה הס הכירה בכך, במאמר ה"בוקר טוב אליהו" שלה מאתמול על "תרבות הנשק" ההרסנית בקרב הציבור הפלסטיני.

בכל מקרה, הסיבה לכך שראש הממשלה החליט לסגת מרצועת עזה ללא הסכם היא שאכן (מצטער לאכזב אותך, יוסי ביילין) אין בשלב זה עם מי לדבר. אלה שמוכנים לדבר אינם מסוגלים לכפות את קיומו של הסדר, ואלה שמסוגלים (אולי) לכפות את קיומו של הסדר מסרבים לדבר.

למרות מצב מגביל זה, הגיע שרון למסקנה הנכונה (עוד רגע של "בוקר טוב אליהו"), שכל דקה נוספת של שליטה ברצועת עזה מזיקה לישראל יותר מכל חלופה אחרת. היות שכך, הוא החליט לחזור למעשה על מעשהו הנועז והמוצלח של אהוד ברק, ולצאת חד-צדדית ממקום שלישראל באמת אין כל כוונה ארוכת-טווח להישאר בו.

אולם עכשיו מאיימים הקיצונים, המשיחיים, אלה שסבורים שזה גם מוסרי וגם ריאלי להמשיך לשלוט במיליוני פלסטינים משוללי זכויות אזרח, למשוך את שרון חזרה לעזה דרך הדלת האחורית של בית הכנסת. הם מגלגלים עיניים על קדושתו המובנית והנצחית כביכול של כל מבנה שאי-פעם היה בית כנסת, על השפעת המראה של הרס בתי כנסת בעולם, ועל שאר תירוצים וצידוקים, כדי להשאיר, בשטח המפונה כביכול, מוקש שהתפוצצותו ידועה מראש.

די, בשם כל האלים והאלות, לדבר על "הסכם שלפיו הפלסטינים יתחייבו לשמור על בתי הכנסת". מי שמתעקש לשחק את התם מההגדה, הבה ואגלה לו סוד כמוס: הפלסטינים (ושכנינו הערבים בכלל) ממש גרועים בשמירה על מקומות קדושים שלנו, ובקיום הסכמים שנוגעים למקומות קדושים. על פי הסכמי שביתת הנשק של 1949 היתה אמורה לקום ועדה שתוודא גישה חופשית למקומות הקדושים. אתם שמעתם על ישראלי שהגיע לכותל בין 1949 ל-1967? גם אני לא. על מצבם של בתי כנסת בקהיר, דמשק, חלב, בגדד, צנעא ומקומות אחרים אני צריך להרחיב?

את "קבר יוסף" כולם כבר זוכרים, אני מניח? זה שכל מיני ברסלבים היו מוכנים להבעיר עולם ומלואו רק בשביל הזכות הכבירה להתגנב אליו ולהתפלל דווקא בו? למרות שהושג הסדר – בכתב! עם חתימה והכל! – לפיו הפלסטינים ישמרו לבל יחולל אותו קבר, הוא אכן חולל, ונשרף, ועומד היום כגוש אבן מפויח.

אולי חלק מהרבנים שמתעקשים כל-כך על קדושתם של בתי הכנסת ברצועת עזה באמת תמימים, אבל להערכתי, רבים מהם יודעים את כל הדברים האלה. לאף אחד מהם לא קוראים עמירה הס או גדעון לוי, והם ממש לא בעניין של לבסס את התוכניות שלהם על המלה של הפלסטינים. הם יודעים, באותה ודאות בה הם חוזים זריחת החמה, שאף בית כנסת שיושאר ברצועת עזה לא יישאר בטהרתו. הם גם יודעים, כמוני וכמוכם, שאילו היה עם מי להגיע להסדרים בצד השני, כל המהלך הזה היה קורה בצורה אחרת לגמרי. אפילו הרשות יודעת שאין ביכולתה להבטיח שבתי הכנסת לא יחוללו, ובגלל זה היא מסרבת לקבל את האחריות עליהם.

אז מה הקטע? אין מנוס מהמסקנה שרבים מאלה שדורשים שבתי הכנסת יישארו על כנם מחפשים פרובוקציה. הם מחפשים בכוח תקרית שתוכיח שההתנתקות היתה מקח טעות כביכול. אם, במסגרת ההתנתקות, ייחתם הסכם לפיו הפלסטינים שומרים על בתי הכנסת, ואז ההמון המדוכא של עזה או חאן יונס יחלל אפילו אחד מבתי הכנסת האלה, זה יספק לאותם מגלגלי עיניים תירוץ נהדר לזעוק חמס, ולתבוע שצה"ל ישוב וישתלט על שטחים ברצועה, פן יקרה בדיוק אותו הדבר גם לשאר הקירות, שפעם הכילו מתחת לגגותיהם ארונות קודש וספרי תורה.

את התירוץ הזה אסור לספק להם. דווקא כעת, משהוכרעה ההתנגדות הישירה להתנתקות בקלות רבה מהמקווה, יש להיזהר מאד, פן יצליח הפלג הטועה והמטעה בעם להרוס את ההישג בדרכי עורמה.