המאבק נכשל - מה עכשיו?

"לא תהיה התנתקות, היה לא תהיה", הבטיח-התפלל הרב מרדכי אליהו. מאמיניו סרוגי הכיפות לקחו את התפילה ברצינות עמוקה והאמינו כי הרב יצדק. ואולם גם הם, בראותם את מחסום כיסופים נסגר בפעם האחרונה, הבינו כי ההתנתקות היה תהיה.

יהיו כאלה שישמחו לאידם של הימנים שמאבקם הכתום נכשל היום, יהיו שילעגו ל"חדר המלחמה" של מועצת יש"ע (מלחמה נגד מי?) שמאבד היום מערכו. יהיה זה אכזרי לשמוח לאידם של הימין, ויהיה זה לא אנושי לשמוח לאידם של המפונים.

המאבק של הימין הדתי-לאומי נכשל ויש לו שתי דרכים שבהם הוא יכול לנהוג. הוא יכול לקום ולאסוף את השברים, להתאושש מן המכה הזו, מהפינוי הנורא והמפחיד הזה – וההכרחי הזה ולהמשיך הלאה. לתלוש את הסטיקר הגזעני "יהודי לא מגרש יהודי" מהאוטו, ולהמשיך לפעול, ורצוי בנושאים אחרים חוץ מארץ ישראל. מפלגות כמו המפד"ל והאיחוד הלאומי יכולות ואמורות לתרום לנושאים כמו חברה, חינוך, רווחה, "עם ישראל", צלע במשולש ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל, משולש שרק אחת מצלעותיו בוער על סדר יומם. יש עוד הרבה מה לעשות.

אני מקווה שהימין הדתי-לאומי יבחר בדרך הזו, אך הוא עלול גם לבחור בדרך של התנתקות מן המדינה. להפסיק לברך בתפילה את ראשי המדינה. להישאר בכנסת בעמדת האופוזיציה והמיעוט ולהילחם על כל קראוון נטוש שמוקף בפלסטינים. לעודד את הילדים לא ללכת לצבא, ואם כבר ללכת אז להעדיף את הרב על פני המפקד. זה מה שמדאיג אותי. אלו הסיוטים שלנו. ושלהם. כי אם זה יקרה, מי יודע מה הלאה. טרוריסטים ארורים כמו עדן נתן זדה ישליטו טרור ובימין הדתי לאומי יאמרו "ידינו לא שפכו את הדם הזה" וימשיכו להגן על גבעות.

אני בהחלט מקווה שהימין הדתי-לאומי יבחר בדרך הראשונה. שיתגבר על הפינוי, שיכיר בנחיצותו בכדי לחיות כמדינה יהודית דמוקרטית. זה שבר אדיר, נכון, אבל צריך לקום ולהמשיך הלאה.

* אריאל הורוביץ הוא תלמיד הישיבה התיכונית "חורב" בירושלים וחניך תנועת בני עקיבא.