גלגולי עיניים לא יתקבלו

בשנת 66 לספירת הנוצרים, (גתתכ"ו לבריאת העולם עפ"י מסורת ישראל), התקוממו יהודי ארץ ישראל נגד הכיבוש הרומאי. העם היושב בציון התפלג לשני מחנות עיקריים: מתונים, שהתנגדו לרעיון המרד ורצו למצוא נוסחת פשרה שתמנע את המשך המלחמה, וקנאים, שראו במרד לא רק תגובה מתבקשת לדיכוי, אלא הגשמה של שליחות אלוהית.

עם זאת, גם בקרב הקנאים נחלקו הדעות. הרוב חשבו שאמנם חובה קדושה היא למרוד, אבל את המאבק עצמו יש לנהל בהתאם לתנאים בשטח. לעומתם היתה קבוצה קטנה יותר, שנודעה בשם "סיקריקין", שטענה שאין די בהתקוממות בשם אלוהים ועשיית כל שאפשר מבחינה הגיונית כדי לנצח בשמו. הסיקריקין טענו שכדי להוכיח אמונה מוחלטת באל, יש לוותר על כל יתרון אסטרטגי שמעניקה ההתגוננות מאחורי חומות ירושלים (שביצוריה נחשבו למופת של הנדסה צבאית), ולוותר על אורך הנשימה שהעניקו מאגרי המזון העצומים של העיר. לדעת הסיקריקין, אוסף המורדים חסר ההכשרה הצבאית היה צריך להתעמת מול הצבא הרומאי האדיר בשטח הפתוח – שם הצטיינו הקלגסים הרומאים יותר מכל – ולסמוך על "השם יתברך" שיחולל למענם נס כדי להראות כמה שהוא בעצם תותח.

אגב, "סיקריקין" פירושו "אנשי הפגיון". את הכינוי קיבלו הכהניסטים המשיחיים של ימי בית שני בזכות מנהגם המלבב לחסל בדקירה או בשיסוף הצוואר את מתנגדיהם בירושלים הנצורה.

אז כדי לכפות את דעתם, שרפו הסיקריקין את אסמי התבואה של העיר, שהכילו על פי המקורות מזון לשלוש שנים נוספות. המטרה היתה לכפות על הרוב המוחלט בירושלים, שהתנגד לשטויות המזרגגות שלהם, לפעול על פיהן בכל זאת.

מה שהיה התגוננות מצוידת היטב ולא נטולת סיכוי (עקב מצב התוהו בו היתה נתונה האימפריה הרומית, בה הודחה מהשלטון השושלת המושלת) הפך למצור נואש, של אנשים מורעבים, שהוכנעו באופן בלתי נמנע (מבלי שאל כלשהו יעשה למענם דבר וחצי דבר, אגב). כחצי מיליון יהודים (על פי ההערכות השמרניות) נמכרו לעבדות, ורבים אחרים הוגלו מארצם בתנאים מעט קלים יותר. הקיום הלאומי של עם ישראל בארצו קיבל את מהלומת המוות הראשונה שלו (השנייה והסופית הגיעה כ-60 שנה מאוחר יותר, במרד בר כוכבא), ולא הושב על כנו במשך קרוב לאלפיים שנה.

פאסט פורוורד לשנת התשס"ה, הידועה בכינויה 2005. לאוטובוס בשפרעם, ולניסיון "לעשות משהו שיעצור את ההתנתקות" – שיכריח את הרוב לעשות מה שרוצה מיעוט פנאטי. כן, כמובן שמדובר במטורף בודד. אז מה אם ידוע בדיוק על אילו חוגי מתנחלים קיצוניים הוא נמנה טרם מותו, ובאיזו התנחלות הוא עבר לגור, ואת דבריו של איזה מנהיג של איזו תנועה הוא נהג לגמוע בצמא. הוא מטורף בודד, הבנתם, ובטח לא הושפע מדבריו של אף אחד. הכל מהראש החולה שלו, ובתעודת זהות שלו עדיין היה רשום "ראשל"צ". ובכלל, הוא בעצם קרבן של ההתנתקות! תראו מה אתם גורמים לאנשים לעשות! הכל בגללכם.

אהא.

ובכן, תקשיבו טוב, סיקריקין מודל 2005: הפעם אנחנו לא קונים את גלגולי העיניים שלכם, וגם מהדבקות העל-אנושית (או תת-אנושית) שלכם באמונות התלושות שלכם נשבר לנו להתרשם. הפעם אתם לא תשרפו את האסמים. הפעם אתם לא תשחטו את מי שחולק עליכם. על אף ביטחונכם שאתם ורק אתם יודעים מה שרוצה אלוהים (יהיה אשר יהיה). אתם תקבלו עליכם את הכרעת הרוב. למה אם לא, האויב הישמעאלי ממש לא יהיה הבעיה הכי גדולה שלכם. אנחנו, האחים שלכם, נעשה כל מה שיידרש – כל-מה-שיידרש – כדי ששנית הסיקריקין לא יחריבו את הלאום היהודי.