נושאים חמים

מגיפת טרמיטים מאיימת על בתי עולים באופקים

לעולים הובטח ע"י המדינה שבתיהם, שנבנו בבניה קלה, יחזיקו מעמד 50 שנה. כעת הם מגישים תביעה ראשונה בסך 56 מיליון שקלים

בתיהם של 11 אלף עולים מחבר המדינות שרכשו בתים באופקים החלו בשנה האחרונה להתפורר מבפנים כתוצאה ממגיפת טרמיטים. העולים רכשו במיטב כספם בתים בבנייה קלה שהציעה להם המדינה, והובטח להם שהבתים יחזיקו מעמד 50 שנה.

בכמה מהבתים קרסו ארונות המטבח, והותירו את תנור ה"בילד אין" מרחף באוויר כמו בציור של שגאל. באחרים, כילו הטרמיטים את משקופי הדלתות, כירסמו ברצפה, פערו חורים גדולים בקירות, בתקרות וביסודות, אכלו את האמבטיה, זללו מיטות של תינוקות. בתוך כך נותרו חוטי חשמל חשופים בלי בידוד, והבתים הפכו גם למלכודת אש. בשיכון ופיתוח, החברה ששיווקה את המבנים, טוענת שהם עברו טיפול מוקדם נגד טרמיטים; בדיקה עדכנית יותר שערך המכון הוולקני מלמדת על מתקפת טרמיטים גדולה.

לאחר ניסיונות שיפוץ ושיקום כושלים בהם השקיע כבר משרד השיכון 42 מיליון שקלים, החליטה העמותת "בית ומשפחה", בראשות לידיה
זילברשטיין, להחריף את המאבק. באמצעות עו"ד ארקדי פוגץ', מוגשת לראשונה תביעה קיבוצית נגד המדינה לתשלום פיצויים ל-200 משפחות ראשונות, בסך 280 אלף שקל למשפחה. סך הכל, 56 מיליון. "המדינה ניצלה את בורות העולים עם בואם", אומר פוגץ', "הם לא ידעו את השפה ולא הכירו את החוקים. שיווק הבתים האלה לעולים, היה מעשה של מרמה מאורגנת שיש בה, לדעתי, גם ממד פלילי. אבל אנחנו הולכים על תביעה אזרחית. המבנים אינם ראויים למגורי אדם ושום שיפוץ לא יעזור. המדינה צריכה לפצות את האנשים האלה בסכום שיאפשר להם לבנות את הבתים מחדש, על פי התקן הישראלי".

נציגי הסוכנות היו מוכרים בתים באולפן

זילברשטיין וחברתה לעמותה, פאולינה קרפיבין, מהנדסת בניין במקצועה, אומרות שהן מרגישות מרומות. זילברשטיין משחזרת איך היו נציגי הסוכנות לוקחים אותם לסיורים בערי הפיתוח ואחר כך היו באים המתווכים לאולפן לשדל את העולים לקנות בתים. רבים נשבו בקסמו של הבית צמוד הקרקע. זילברשטיין שילמה תמורת 60 מ"ר 75 אלף דולר והיא פורעת עד היום משכנתא בסך 1,750 שקל לחודש - סכום עתק בשביל משפחתה.

לאחת הישיבות האחרונות של ועדת הקליטה שהוקדשו לסוגיה, הביאו עמם העולים לכנסת צנצנת עם טרמיטים שהמדינה אינה מכירה בקיומם באופן רשמי. המאבטחים סירבו לאפשר את הכנסתם למשכן. "זהו נשק ביולוגי", הכריזו ואיחסנו את הטרמיטים בשמירת חפצים בכניסה. בצאתם מהישיבה, שכחו העולים את צנצנת הטרמיטים, שנותרו עד היום אי-שם בבניין הכנסת.

הישיבה עצמה היתה מאלפת. מהנדס משיכון ופיתוח הסביר להם איך לטפל ברצפת האמבטיה בלי להרטיב אותה, אלא לנגבה במטלית לחה. "הבתים באמת יחזיקו 50 שנה אם נשמור אותם במוזיאון", מגחכת קרפיבין, "הבעיה היא רק כשרוצים לחיות בהם". בין השאר, הציעו להם מומחים להחדיר לקרקע עליה עומד הבית גז רעיל שנועד להשמיד את הטרמיטים. בשעות שיטוט באינטרנט למדו זילברשטיין וקרפיבין על הסכנה של חלחול הגז למי תהום. הן גם למדו שהפתרון האמיתי היחיד למכת טרמיטים בסדר גודל כזה היא פשוט לשרוף את הכל.

באחרונה, ערכו זילברשטיין וקרפיבין מחקר השוואתי קטן והלכו לבדוק את הקרווילות שמציעים עתה למפוני גוש קטיף. הן חזרו עוד יותר כועסות. "הקרווילות הן קונסטרוקציה הרבה יותר אמינה מהבתים שלנו", הן מסכמות את רשמי הבדיקה המקצועית, "ובכל זאת, המפעל המייצר אותן מעניק רק שלוש שנות אחריות. הבתים שלנו אמורים, על פי ההבטחה, להחזיק מעמד 50 שנה. אולי זה תקף בסיביר, בטמפרטורה של מינוס 53 מעלות, ודאי לא בנגב הישראלי".