בכפר מימון יש מנצח אחד

בוקר טוב כפר מימון. נראה לי שניצחתם – לפחות בסיבוב הזה.

כולנו צפינו בדריכות בהתגלגלות האירועים מהכנס בנתיבות, דרך הצעידה לכפר מימון ועד ההתבצרות בת השלושה ימים ביישוב, שעל קיומו שמעו רובנו לראשונה השבוע. כל התקשורת הבינלאומית והמקומית עקבה אחרי אלפי הכתומים שעסקו בתפילה ושכנוע מסיבי של כל החיילים, השוטרים וכל מי שהיה מוכן או חייב לשמוע. אבל בואו נודה, כולנו חיכינו בחשש לפיצוץ שלא הגיע.

עוד מהדורה ועוד מבזק, עוד מניפסט של בנצי ליברמן, פרשנות מהאולפן ואזהרות של מפקד כוח המשטרה. ואנחנו בעלי האידיאולוגיה הממוזגת, יושבים בביתנו ונקרעים בין הטירונים שעומדים שעות בשמש לבין הנאומים חוצבי הלהבות של כל בת 12 ובן 15. קשה להחליט על מי אנחנו מרחמים יותר - על האלפים שקמו בבוקר ועזבו הכל כדי להזדהות עם אלה שעומדים לאבד את ביתם, או על אלפי הג'ובניקים האסמטיים שהלכו בבוקר לקריה עם ארנק וסלולרי ופתאום מצאו את עצמם אי שם בדרום על מדי ב' ב-39 מעלות בצל.

כמו המפכ"ל ואלוף פיקוד דרום, גם אני מוצא עצמי חושש מנחילי האדם הנחושים הללו שצועדים באמצע הלילה לעבר יעדם, ורואה בעיני רוחי את גדרות הגוש נפרצות ואת המחסום הצהוב בכיסופים שוב נשבר. אבל האמת היא, שנראה שגם ליברמן וולרשטיין לא באמת האמינו או רצו לשטוף את גוש קטיף בשיטפון כתום, אלא תכננו בקפידה מפגן כוח מרשים עד מדהים בישראל האדישה 2005 - וכאן ניצחונם המובהק. לפחות במערכה השבועית הזו. העובדה שהעימות המתוח בין עשרות אלפי מתנגדי התנתקות למספר דומה של אנשי כוחות הביטחון הסתיים כמעט ללא נפגעים ועם מספר עצורים בודדים, הוא ניצחון חשוב למועצת יש"ע ולא פחות מכך למשטרה ולצה"ל.

יותר מכל אני מוצא עצמי מקנא במתנגדי ההתנתקות. כמה מאיתנו היו קמים בבוקר אורזים תיק ואת הילדים, שורפים את ימי החופש ששמרנו לטיסה לחו"ל בשביל מחנה קיץ בתנאים קשים? לרובנו יש כנראה אידיאולוגיה כלשהי בה אנו מאמינים, שמתבטאת בהשקעת חצי שעה בקלפי פעם בכמה שנים. ואז אנחנו רואים את עשרות אלפי הכתומים, מפעוט ועד קשיש, ישנים בשקי שינה באמצע שדה, משהו שחלקנו הקטן עוד עושה פעם בשנה מתוקף צו מילואים, או כשיוצאים לסוף שבוע רומנטי, ופשוט תמהים - איך הם עושים את זה?

אחרי חודשים של מאבק בהתנתקות, שנראה כאילו איבד שליטה בחסימות הכבישים, פיזור המסמרים והקריאה לסרבנות, נראה שבמועצת יש"ע מישהו נזכר איך מנהיגים ואיך מעבירים מסר מחאתי ברור ונהיר. אחרי שנראה כי השליטה על השטח אבדה וש"הבית הלאומי" ונוער הגבעות דחקו הצידה את זקני השבט, הצליחו במועצה להחזיר לידם את המושכות לעגלה הכתומה. ההתנתקות אמנם כנראה תצא לפועל, למרות מצב ההדחקה החמורה בה מצויים מתנגדיה, המאמינים באיזה נס שימנע את רוע הגזירה. אך החלטת מנהיגות מתנגדי ההתנתקות שלא להתעמת עם כוחות הביטחון ולהחליף את קריאות "החייל סרב פקודה!" ב"אוהבים את צה"ל" מהווה ניצחון מוסרי חשוב לא פחות, ואולי אף יותר. עימות אלים בכפר מימון היה הופך את המתנחלים ותומכיהם למוקצים ומנודים בעיני הציבור ואת זה השכילו להבין באמירה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים נגד האלימות.

כפי שכבר הודו גורמים ביש"ע, המטרה הסמויה של הקמפיין שלהם הוא השארת צלקת מוסרית ולאומית כה עמוקה שתמנע פינויים עתידיים והתנתקויות נוספות. ייתכן שבאסטרטגיה זאת ימצאו חבר ישן-חדש לדרך במשרד ראש הממשלה.