מחוץ לחוק, לדמוקרטיה ולחוצפה

ושוב, בפעם המי יודע, משתמשים מתנגדי ההתנתקות לשווא בטיעון הדמוקרטי. אמש הם זעקו כנגד "סתימת הפיות", נגד המניעה להפגין מחאה לגיטימית כביכול. הפעם התגייסה לצידם בתמימות גם האגודה לזכויות האזרח, שמחתה על ניסיון "חסר סמכות" לבטל הפגנה, ניסיון שמתאים, לטענתה, ל"משטרים דרקוניים", ואף המפלגה המצטיינת בפלורליזם מחשבתי, ש"ס, הגישה אי אמון נגד הצעד ה"לא דמוקרטי".

ובכן, ההכרזה על אי חוקיות הפגנת הימין אמש, וחסימת האוטובוסים בדרכם לנתיבות, אינם אלא צעד מחויב המציאות שנועד להגן על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה מפני ניסיונות אלימים להחריב אותם.

הפגנת הימין אמש חצתה גבולות חדשים של חוצפה – מארגני ההפגנה לא הסכימו למסור למשטרה את תוואי הצעדה המתוכנן, לא הסכימו להתחייב שלא יפרצו בכוח אל רצועת עזה (תזכורת – מדובר בשטח צבאי סגור שהוכרז כזה לאחר איומים לוחמניים מצד המתנחלים), ואחר כך זועקים "סתימת פיות".

רבנים ופוליטיקאים אף הגדילו לעשות – קוראים בגלוי לסרבנות המונית, מבטיחים תשלום של 1000 דולר, בשיטת ארגוני טרור, לסרבנים פורעי חוק ומחריבי צה"ל, קוראים לחתוך בקאטר את הגדרות סביב הרצועה, ואחר כך זועקים "דמוקרטיה".

ויש לומר, כפי שציין הרמטכ"ל חלוץ בישיבת הממשלה – אין מדובר בפרחחים, לא בשוליים סהרוריים ולא בקומץ קיצוני קטן – קריאות אלה עולות מהנהגת הימין, מחברי כנסת, מרבנים ראשיים לשעבר, ממנהיגי מועצת ישע ומראשי ישיבות הסדר, שהתפארו תמיד בציוניותם ובחלוציותם. ואין מדובר רק בצעדה לעבר גוש קטיף, אלא בכל התנהלותו של המאבק נגד ההתנתקות, על חסימות הכבישים, הסרבנות ומטעני הדמה שבו.

ובכן – המרצע יצא מן השק. לא דמוקרטיה, לא חלוציות, לא ציונות ולא מחאה לגיטימית. רק אלימות, הסתה, סרבנות, שבירת הסולידריות והוצאה עצמית אל מחוץ לגבולות הדמוקרטיה.

וחשוב להדגיש – מותר למחות, מותר להפגין, אפשר להתנגד ואפילו רצוי לפתח דעה עצמאית, אנטי ממסדית ואף חתרנית, ומי יודע זאת טוב ממני, המפגין 38 שנים נגד מדיניות ההתנחלויות והכיבוש. אולם אסור, אסור ושוב אסור לעבור על החוק, לא לגיטימי לאיים ואז להתחסד, להתפרע וגם לגלגל עיניים לשמיים, להסית ואז לרחוץ בניקיון כפיים כאשר האירועים יוצאים מכלל שליטה.

אל מול ידיעה ברורה שמעשים כאלה עומדים להתרחש, היה זה חסר אחריות מצד המשטרה שלא למנוע אותם. על הציבור המשתתף בהפגנה לדעת מדוע היא הוצאה מחוץ לחוק, ועל מי חלה האחריות על כך. מנהיגי ציבור זה הם אלה שנטלו ממנו את הזכות להפגין באופן דמוקרטי ולמחות באופן לגיטימי, ואת עלבונם עליהם לתבוע מהם.

אל מול גורמים אלימים צריך להגן על הדמוקרטיה, אחרת היא לא תשרוד.