במשך שנתיים ניסה הבית הלבן להתחמק מאשמה ולהכחיש כי מישהו מהחוג הפנימי של הנשיא ג'ורג' בוש הוא שאשם בהדלפת זהותה של ואלרי פליים, סוכנת CIA שעסקה בסוגיות של הפצת נשק ואשתו של השגריר בדימוס ג'וזף ווילסון. כעת, בתום חקירה אגרסיבית שבמסגרתה הלכה עיתונאית אחת ומאחר נחסכה החוויה רק ברגע האחרון, התברר שהבית הלבן שיקר. השאלה כעת היא מה יהיה המחיר.
בסוף 2002 נשלח ג'וזף ווילסון, לשעבר שגריר ארה"ב בגאבון ובעל קשרים עסקיים ואישיים ענפים במערב אפריקה, למשימה מטעם ה-CIA לבקשת הבית הלבן. המשימה היתה לבדוק דיווח לפיו סדאם חוסיין קנה, או ניסה לקנות, עפרות אורניום ממדינת ניז'ר הענייה, שאורניום הוא מחצב היצוא העיקרי שלה.
ווילסון נסע, נפגש עם מי שנפגש, בדק את מה שבדק, חזר לארה"ב ודיווח לבית הלבן שהמידע הנ"ל מבוסס על מסמך מזויף ואין בו אמת. למרות זאת, בנאום מצב האומה בינואר 2003 השמיע הנשיא בוש את "16 המלים" המפורסמות, בהן אמר שסדאם חוסיין ניסה לקנות אורניום באפריקה. בוש אמר את הדברים כהוכחה לכאורה שלסדאם תוכנית לייצור נשק גרעיני ולכן יהיה מוצדק לפעול נגדו בכוח.
בתגובה פירסם ג'וזף ווילסון מאמר בעמוד הדעות של ה"ניו יורק טיימס", בו האשים את הנשיא באמירת שקר לאומה, שהרי ווילסון עצמו הוא שדיווח לבית הלבן במפורש שמידע זה התברר כשגוי. מתנגדי הנשיא קפצו על חשיפתו של ווילסון כמוצאי שלל רב, והבית הלבן עמד בפני שערוריה שרק הרוב הרפובליקאי בשני בתי הקונגרס מנע ממנה לגבות מחיר פוליטי כבד.
התגובה לא איחרה לבוא. "בכיר בממשל" התקשר לשישה עיתונאים, והדליף להם שאשתו של ווילסון, ואלרי פליים, היא אשת CIA וכי היא זו ש"סידרה" לבעלה את הנסיעה לניז'ר. הכוונה, ככל הנראה, היתה להטיל ספק באמינותו של ווילסון בכך שייראה כאילו עצם העסקתו בשליחות הנדונה נגועה באי-סדרים. הבעיה היחידה היתה שהשליחות הזו בוצעה ללא תשלום, וקשה לטעון שמחירם של כרטיס טיסה וכמה לילות בבית מלון בניז'ר מהווים שיקול משמעותי עבור אדם אמיד כמו ווילסון.
בכל מקרה, מתוך ששת העיתונאים שקיבלו את ההדלפה הקטנה הזו, ארבעה היו חכמים דיים להבין שאין כאן סיפור. שניים העיתונאי השמרן רוברט נובאק מהשיקאגו סאן-טיימס ומת'יו קופר מהשבועון טיים פרסמו את הדברים ובכך הביאו לחשיפת זהותה של פליים כסוכנת CIA, והעמידו את מקורותיה ואנשי הקשר שלה ברחבי העולם בסכנה לא מבוטלת.
דובר הבית הלבן הכחיש שרוב מעורב
ווילסון ראה בצעד הזה פעולת נקמה, ותקף את הבית הלבן בעוצמה מחודשת. הפעם באמת פרצה סערה, ואפילו הרפובליקאים בקונגרס לא אפשרו לנשיא ולסובבים אותו לטאטא את העניין מתחת לשולחן. חוקר מיוחד מונה לפרשה, והנשיא בוש נאלץ להצהיר שאם אכן יתגלה מי הדליף את זהותה של פליים, הוא יפוטר מיד.
ווילסון חשד מלכתחילה שהאשם בפרשה הוא קארל רוב, יועצו הפוליטי הבכיר של הנשיא ומי שנחשב ל"גאון המרושע" של ממשל בוש ולאחראי הישיר לניצחונו בבחירות האחרונות. דובר הבית הלבן, סקוט מקללן, הכחיש במפורש ובתוקף שרוב הוא האיש. "זה לגמרי מגוחך", חזר ואמר במסיבת עיתונאים בספטמבר 2003.
בינתיים החל החוקר המיוחד, פטריק פיצג'ראלד, לעבוד ברצינות. ששת העיתונאים שקיבלו את ההדלפה זומנו לחקירה ונדרשו לחשוף את זהות בכיר הממשל שהדליף להם את המידע. העיתונאים טענו שחיסיון מקורות עיתונאיים מונע זאת מהם, ופיצ'גראלד מצידו הסביר שלפי חוק משנת 1982, זוהי עבירה פדרלית לחשוף את זהותו של סוכן חשאי של ארה"ב, ולכן דרישתו נהנית מקדימות ביחס לטענתם. ארבעה מהעיתונאים, כולל נובאק, התקפלו ושיתפו פעולה.
השניים האחרים קופר מ"טיים" וג'ודית' מילר מה"ניו יורק טיימס" עמדו בסירובם. החוקר דרש לעצור אותם וערכאה שיפוטית אחת אחרי השנייה הסכימה עמו. לפני כשבועיים הגיעה המסכת הזו לסיומה כשבית המשפט העליון של ארה"ב סירב לדון בערעור השניים והשאיר על כנה את הרשעתם בביזיון בית המשפט.
שני העיתונאים התמידו בסירובם, ומילר הלכה בשבוע שעבר לכלא. אולם המגזין טיים התקפל ומסר לחוקר פיצג'ראלד את רשימותיו של קופר מהפרשה. החוקר לא הסתפק בכך ודרש שקופר יעיד. העיתונאי התכונן למאסר, אולם אז קיבל טלפון מהמקור שלו, ששיחרר אותו מחובת החיסיון ואיפשר לו להיענות תביעת החוקר המיוחד. השבוע, כאמור, פורסם ואומת כי אותו מקור היה קארל רוב.
כעת ייאלץ הבית הלבן להסביר את הכחשותיו הגורפות לגבי מעורבותו של רוב בפרשה, והנשיא יידרש לעמוד מאחורי התחייבותו לפטר כל אדם שיימצא מעורב בהדלפה. לרפובליקאים עדיין יש רוב מוצק בשני בתי הקונגרס, אולם המחוקקים הללו צריכים להתייצב מול בוחריהם רובם כבר בנובמבר 2006. מחיר פוליטי כלשהו ייאלץ הבית הלבן לשלם על הפרשה, השאלה היא רק מתי ישלים עם זה. ככל שיתחפר בעמדתו, כך יגדל הנזק למועמדים הרפובליקאים לקונגרס בעוד שנה ושליש.