כוכב

אלוקים נמצא בפרטים הקטנים, והשטויות הטפלות שמעסיקות אותנו נמצאות בניואנסים. במקרה הזה בכרטיסיות ובאוזניה של אחד, צביקה הדר. "המועמדת השניה לעלות על פי החלטת המערכת...". על פי החלטת המערכת. לא "השופטים קבעו פה אחד", כמו במקרה קסניה, אלא "החלטת המערכת" לטובת זו שקיבלה הכי הרבה קולות במקום השלישי. כן, המועמדת הדר עוזרי שבעת המרורים, שסומנה מהתחלה ככוכבת נולדת וזכתה לטלטלות שוב ושוב, כולל בימים האחרונים – בהם הפכה ממודחת למשתתפת בגלגל ההצלה (עקב פרישתו של זינר) ואז שוב למודחת (עקב התנצלותו של זינר. אתמול היא נראתה מותשת מתמיד, הפרסומת המהלכת לשמפו משבוע שעבר הוחלפה בשיער גולש רגיל ועייף, העיניים טרוטות והחיוך לאה. אבל הניואנס, 'החלטת המערכת' (ולא "השופטים", שאחת מהן שלחה אותה בשבוע שעבר אל משרדו של עדי ברקן), מצלצל כולו טמירה ירדני, שכנראה מאמינה בעוזרי הקטנה כמו שאוהד אלישע מאמין בבורא עולם. אבל היי, זוהי רק ספקולציה.

לקט אתמול, בו שולבו קטעי הדיונים של השופטים באשר למועמד שישוב מהמקום השלישי למימיו הרדודים של שלב גלגל ההצלה, רק חידד את הפרדוקס הגדול בעונה השלישית של כוכב נולד. אם בעונה הראשונה כמעט ולא היה ספק שאל בימת ניצנים הגיעה השלישיה הטובה ביותר, ובעונה השניה, למרות מפלות קלות בדרך (לירון לב במקום שלישי בראש בראש), חצי הגמר שיקף את הנבחרת הטובה של העונה. לגבי הגמר, כבר ישנו ספק מסוים (הז'יטונים שלי היו על לב, גרישקוב וסקעת). ואילו העונה, נדמה שהקהל פועל כמעט תמיד ביחס הפוך למכלול הכוכבות של המועמד שמולו. לא שיש מי יודע מה היצע, בעונה שנראית לעומת זו שקדמה לה כפירות הבאושים שאוספים העובדים הזרים מהאספלט המצחין של שוק הכרמל לעת ערב.

בסופו של דבר, השתיים שהוחזרו הן גם השתיים שצריכות לעלות לחצי הגמר מגלגל ההצלה, זה ברור. לבי לבי על אסף אברבוך הכובש והמוכשר. ואפילו לא קצה קצהם של רחמים ייכמרו ממני כשכפיר אדרי סוף-סוף יעוף הביתה, ומצחו הנעלם בין ידיו. "סוג של חידה" - קיבלנו תזכורת אתמול לדברי הדר. 'הציור השבועי לילד' הוא סוג של חידה, אדרי הוא יותר סוג של בדיחה, ואין בדיחה עצובה מזאת.

'כוכב נולד 2' נבנה על גב הצלחת העונה הראשונה, ו'כוכב נולד 3' היא כבר יותר הרגל צפיה מאשר פנינה שמגשרת בין ילדות בנות 12 ומבקרי תרבות מרירים, תכנית שחיה על אדי הדלק שהשאירו במיכלה שני הראלים, סשה אחת וברייק גיטרה של לירון לב. גלגל ההצלה הוא לא פחות מהזדמנות דתית של הצופים המעורבים לכפר על עוונותיהם. אדרי כבר אמרנו, נכון? המשיכו במיכאל קירקילן, תשדיר הקליטה המהלך. במקרה של קירקילן, ישנו דבר שעוד יותר צורם מהמבטא הרוסי המכובס והמקופל כפין של טרנסווסטיט בסרט של אלמודובר. זוהי הפטרונות הערוץ-שתיימית, שאל מול הדרה המאיים נעמד הנער הפריפריאלי וממלמל נרגשות "תודה... תודה...", כשסבתו עולה לשידור לוויני (או בכל הזדמנות אחרת). יעלו ויעופו בבקשה גם ה"ה מריאור שחר, שהחמידות הקשה לעיכול שלה התחלפה בשיק של כריסטיאנה פ., עם איי-ליינר שחור שנגנב מתיק האיפור של אמא. ואחרון חביב, ואם אפשר – באמת אחרון חביב, רועי חיים זינר, המתמודד היחיד שהיה לו את התעוזה הבלתי-נתפסת להיות תחליף שירי אלקבץ, רק בלי הכשרון. את תפקידך ההיסטורי בכל הקשור לשינוי שיטת ההצבעה מילאת, עתה פטור אותנו מנוכחותך. ד"ש לויקטור.