שלומית ברגר, גני טל

אני יושבת מול המחשב כבר זמן מה ולא מצליחה לכתוב. בוואלה! ביקשו ממני להתייחס לדיווחים על גני טל ולי ממש לא מתחשק לכתוב על זה.

כבר אתמול קיבלתי טלפון ממישהיא בשם מאיה מערוץ 10. היא סיפרה לי שיש דיווחים שבגני טל חתמו 40 משפחות על מעבר לחפץ חיים או לניצנים לאחר ההתנתקות, ושאלה אם אני יודעת על זה משהו. הסברתי לה שאין לי מושג על מה היא מדברת, אני רק יודעת שאני נשארת כאן כי זהו ביתי ולכן אין לי צורך לתכנן עתיד במקום אחר ובטח שלא לחתום לאף אחד. לא עברו חמש דקות והתקשר אדם בשם נדב מערוץ 10. הוא ניסה לברר מי חתם ועם מי אפשר לדבר, כשחזרתי על תשובתי הוא שאל: ומה בכל זאת מעניין בגני טל? סיפרתי לו שהכי מעניין זה שאהוד בנאי יופיע במושב ביום שלישי. משום מה המידע שמסרתי הרגיע אותו, ואותי זה התחיל להדאיג.

לאחר שעה קלה נשמעה נקישה בדלת ונכנס גבר שהזדהה בשם ויקו אטואן ושאל אם הוא יכול לשאול מספר שאלות. יצאתי החוצה וראיתי עוד שלושה אנשים עם מצלמה וחשבתי שאם לא אשתף עכשיו פעולה עם מישהו, זה אף פעם לא ייגמר ומוטב להיפטר מזה כמה שיותר מהר. אטואן, כתב הערוץ הראשון, לא התנחם בתשובתי הנחושה שאני כאן ושום דבר לא יזיז אותי וניסה למצוא כעס, מרירות או כל דבר שיוכיח שהמעשה של המשפחות מייאש וגורם לרפיון ידיים.

התשובה שנתתי לו ולאחרים נובעת מגישה שונה לשאלת ההתנתקות. אמרתי לאטואן שראש הממשלה ושר הביטחון מודיעים כי לא תהיה התנתקות תחת אש, אך בפועל אנחנו כל יום תחת אש - פצצות מרגמה וטילי קסאם. אנשים, לעומת זאת, אינם עשויים מפלדה ואינם חסיני אש, ולא לכולם יש את הכוח ואת העצבים לשרוד את מלחמת האמונה והנחישות בצל אי ודאות. אינני יכולה להתייצב בשם אנשים ולדבר במקומם. במהלך כל הכתיבה שלי דיברתי אך ורק בשם עצמי, וזאת אעשה גם עכשיו, אף על פי שאני יודעת שרבים מהגוש שותפים לדבריי.

המלחמה שלנו היא מלחמת מוסר, ערכים ותרבות. גוש קטיף הוקם על ידי ממשלות ישראל (שמאל וימין) לדורותיהן. לא המתנחלים יזמו את הקמתו, אלא ממשלות ישראל כחלק מתוכנית אב - חמש האצבעות - שמטרתה היה למנוע רצף טריטוריאלי ערבי ובכך להגן על מדינת ישראל באזור הדרום-מערבי שלה. חבר הכנסת צבי הנדל, המתגורר בישוב, הגיע לגני טל לאחר שראה מודעה בעיתון "הארץ" המעודדת התיישבות באזור. שכנים מספרים לי שהם לא היו צריכים לדאוג להובלת חפציהם לגני טל, הסוכנות עשתה זאת בשבילם.

לי יש טענות קשות לממשלת ישראל. אי אפשר, 30 שנה אחרי ששלחתם אנשים להקים משפחות (3 דורות ויותר) לבנות ישובים, מפעלים ומוסדות חינוך, להגיד להם: סליחה, טעינו תמחקו הכל. זה לא עובד כך, ויתרה מזאת - זה לא מוסרי!!! לסכסוך היהודי-ערבי יש אלפי פתרונות יצירתיים ומוסריים שלא נתנו עליהם את הדעת ולא ניסו לבדוק אותם. אני לא מוכנה לתת יד למעשה לא מוסרי ובכך להשליט בארץ שלנו את השחיתות והאלימות.

כבר כתבתי בעבר, שזהו מאבק של רוח מול כוח, מוסריות מול שחיתות. הרוח היא שתוכל להרים אותנו מהרמה הנמוכה של השחיתות בה אנו נמצאים כחברה ומדינה. בעזרת הרוח הזו מצליחים תושבי גוש קטיף, כנגד כל הסיכויים, לשמור על מוסריות ואחדות מבפנים. גם כשמנסים להוביל מהלך מושחת, הם לא נדבקים בשחיתות אלא נאבקים בדרכים מוסריות ודמוקרטיות. לכן אני לא מוכנה להשלים אם מהלכים מושחתים ונאבקת בדרכי. אני לא מוכנה לתת לשחיתות לייאש אותי או לגרום לי להרים ידיים, גם אם חלק מחבריי עייפו בדרך. מי שאין לו כוח לעמוד במלחמה זו, אני מכבדת אותו ואין לי טענות. יש בי רק כאב וצער ותקווה שיקבל כוח להתמודד. אני כאן ואשאר כאן בעזרת ה' עוד שנים רבות.

השבוע שוחח יואב, בעלי, בטלפון עם חבר המשרת בצבא קבע. החבר סיפר כי הוא היה אמור לקבל תפקיד מסוים, אך לאור ההתפתחויות האחרונות, העבירו אותו לתפקיד הקשור להתנתקות ועכשיו הוא נמצא באחד מקיבוצי אשכול. כשיואב סיפר לי על כך היה לי מאוד קשה. ברור לי שכל אדם צריך להגיד במצב כזה כי הוא לא יכול לבצע את תפקידו. לא לסרב, לא להגיד לא רוצה, אלא פשוט להגיד לא יכול. ואם בכל זאת נגזר עליו לבצע את התפקיד, הייתי רוצה שכל יום הוא ייגש לאחראים עליו וישאל איך הם והוא מסוגלים להיות שותפים לדבר הנוראי הזה. אני חושבת שגם אם חייל, בכל דרגה שהיא, לא מסרב אבל ממשיך ומעלה את השאלה כל הזמן, הדברים מחלחלים עמוק. אי אפשר להאשים אותך בסירוב, כי אתה שותף. אבל אתה יכול לערער את מוסריות התהליך ואינך יודע לאן זה יוביל.

אני לא באה לשפוט כאן אף אדם ובטח לא חבר. אינני נמצאת במקומו ולא יודעת מול מה הוא עומד, אני חושבת שכך אני הייתי נוהגת ומשתפת אותו ואתכם בקצת מתקוותי. בכל מקרה, חברים תמיד נמשיך להיות.

בחודשים האחרונים קמה קרן "מאמין וזורע" ששמה לה למטרה לתת הלוואות לחקלאים שרוצים להכין את העונה הבאה, אך בשל המצב לא מקבלים אשראי מהבנקים. הקרן אספה עד כה למעלה משמונה מליון שקלים, שנתרמו על ידי הציבור הרחב בישראל, ונתנה לעשרות חקלאים הלוואה, בהם למשתלה שבבעלותנו. כמו שאר החקלאים גם אנחנו ממשיכים לשתול ולקטוף כחלק משגרת חיינו ובזכות התרומות של האנשים הנפלאים יש לנו גם את האפשרות לעשות זאת. אינכם יודעים כמה כוח ותמיכה אתם נותנים לחקלאים במעשה זה. בעזרת ה' נחזיר לכם את ההלוואה מתוך היבולים שיצמחו לנו כאן בגוש קטיף.

שמעתי שמועצת יש"ע מארגנת צעדה המונית לגוש קטיף. אני יודעת שאני ותושבי גוש קטיף נמצאים בחזית המאבק, אבל את הכוח אנחנו מקבלים מהתמיכה של הציבור הרחב. כמו הכוח שאנו שואבים מקרן מאמין וזורע, כך פעולות המחאה וההסברה של משפחות ושל הנוער הנפלא שפועל בצמתים, הן שנותנות לנו את הכוח לשרוד במציאות החיים המטורפת הזו. לכן אני מבקשת מכל אחד לעשות את המאמץ ולהצטרף לצעדה ההמונית. הצטרפו לצועדים ושימרו על צעדה גאה ומכובדת. בבקשה, אל תישארו בבית ותגידו שאין מה לעשות. אל תחכו ליום פקודה. אל תשבו בבית מול הטלוויזיה, קומו, הצטרפו ודעו שאתם שותפים לאמונה שדבר כזה לא יכול לקרות, ובמעשה זה אתם יכולים להשפיע למניעת החורבן הזה. הראו שאכפת לכם, שאתם שותפים וביחד ננצח!