ההוצאה של המשק הישראלי לפרסום בשנת 2000 הסתכמה ב- 1.192 מיליארד דולר, גידול של 15% בהשוואה לשנת 99' . בעיתונים היומיים, המדיום המוביל בהוצאה לפרסום, ההוצאה גדלה בכ- 20% והסתכמה ב- 603 מיליון דולר, כמחצית מן ההוצאה הכוללת.
נתונים אלה נמסרו ע"י איגוד המפרסמים בישראל.
הגידול בהוצאה לפרסום בכלל ובעיתונים, התרחש על רקע קפאון בהוצאה לפרסום בטלוויזיה, אשר הסתכמה בשנת 2000 ב- 261 מיליון דולר, לעומת 256 מיליון דולר שנה קודם לכן. הגידול בעיתונים נבע מן הפרסום המאסיבי של ענפי משק שהניעו את המשק הישראלי בשלושת הרבעונים הראשונים של 2000, עד לפרוץ האינתיפאדה וקריסת שוק המניות בניו יורק. בין הענפים האלה ניתן לציין את ענפי ההייטק (שעמדו מאחורי תקציבים גדולים ביותר של מודעות "דרושים"), ענף הרכב שנהנה משגשוג, וכן ענפי התקשורת השונים ובהם הסלולר, השיחות הבינלאומיות, הלוויין והכבלים, שבמקביל לפרסום בטלוויזיה עשו שימוש רב בפרסום בעיתונים. בלי האירועים שקטעו את הצמיחה הכלכלית, הגידול בהוצאה לפרסום בשנת 2000 היה צפוי להיות גבוה עוד יותר.
גידול של 34% בפרסום ברדיו האזורי
גידול חד בהיקף ההוצאה לפרסום היה גם ברדיו שהגיע ל- 98 מיליון דולר, מזה 71 מיליון דולר ברדיו הארצי (גידול של 24.4% בהשוואה ל- 1999 ) , ו- 27 מיליון דולר ברדיו המקומי (34.2% יותר מאשר שנה קודם לכן). פרסום החוצות שמר על חלקו היחסי ב"עוגת הפרסום"
וההשקעה בו הסתכמה ב - 78 מיליון דולר.
השנה, החל איגוד המפרסמים לכלול בנתונים גם את ההוצאה לפרסום באינטרנט, אשר הסתכמה בשנת 2000 בשלושה מיליון דולר בלבד, עדות לכך שערוץ פרסום זה טרם התפתח.
לדברי יו"ר איגוד המפרסמים בישראל, אורן מוסט, הצמיחה המבורכת בהוצאה לפרסום בשנת 2000 מעידה על החשיבות הגוברת והולכת של השיווק והתחרותיות במשק הישראלי.
"הפרסום מספק מידע חיוני לצרכן שנהנה מהתחרות בין הפירמות על כיסו ועל ליבו". מוסט הוסיף כי "הקפאון בהוצאה לפרסום בטלוויזיה בשנת 2000 וחלקה היחסי הנמוך של הטלוויזיה בעוגת הפרסום הלאומית הינם עדות נוספת לכך שפתיחת שוק הפרסום בטלוויזיה לתחרות היא צו השעה ויש לפעול לכך שהזכיינים החדשים יוכלו להתחיל בשידוריהם
בהקדם".
"אנו מצפים לירידה של 30% - 50% במחירי הפרסום בטלוויזיה אשר תוביל להגדלת נתח הטלוויזיה בעוגת הפרסום לרמה המקובלת בעולם המערבי של כ- 40% בתוך שנים ספורות."
בניתוח נתוני ההוצאה לפרסום מובאים בחשבון נתונים הנמסרים על ידי בעלי המדיה, דוחות כספיים הנמסרים לבורסה, וכן נתונים המופקים ממעקב שוטף אחרי הפעילות במדיה. הניתוח מביא בחשבון את הפער בין ההוצאה המשתקפת בסטטיסטיקה הנקובה במחירי מחירון, ובין ההוצאה בפועל של המפרסמים הכוללת את עמלת משרדי הפרסום.