סיפור על כרטיס ביקור

כשנתבקשתי לכתוב על הקקטוס שלי (עבודה פרסומית שלי שהייתי מעניק לה את פרס "מנלה הזהב") מיד ידעתי על מה אכתוב. אך בכדי להיות בטוח שאני לא מפספס איזו עבודה דגולה אחרת, רצתי לארכיון העבודות שלי והתחלתי לפשפש בו.

לאחר שעברתי על "קיצור תולדות הזמן" שלי, חזרתי כמובן, לעבודה הראשונה שעלתה לי לראש - תסמין מוכר במחוזות אנשי הקריאייטיב.

אם אתם מצפים עכשיו שאכתוב לכם על דרמה אדירה שאירעה בהפקת סרט פרסומת גדול בחו"ל, כשפרצה סופת שלגים מפתיעה ואין לנו לוקיישן יומיים לפני צילום, או שאכתוב כיצד נפסלה מודעה קריאייטיווית במיוחד ובאופן הירואי הודעתי ללקוח שזה או אני והמודעה או כלום והוא בחר בכלום, או סתם על איזה קמפיין סופר מרגש שעשיתי (יש לי כזה?), אתם עומדים להתאכזב. אני עומד לכתוב לכם על... כרטיס ביקור. כן, עבודת הקקטוס שלי היא... כרטיס ביקור, שבנוסף לכל, גם לעולם לא חולק.

לפני שמונה שנים היינו שלושה חברים שעלה במוחם רעיון עוועים: להקים משרד פרסום. שלושה אנשים שהולכים ביחד הוא צירוף שגור ומוכר ביותר בעולם הפרסום. אולם עבורי, שלושה חברים שהולכים ביחד מוליך רק למקום אחד לתנ"ך שלי: שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) של ג'רום ק. ג'רום. אני אדם מאמין - אני מאמין שאין אלוהים אבל יש תנ"ך ויש בו נביא גדול וחשוב. הספר המדהים והמצחיק הזה ניבא בעצם את סיינפלד. ג'רום הוא הסיינפלד הראשון. כמו סיינפלד, רק 100 שנים קודם, הוא עוסק בכלום. שלושה חברים שנוסעים לטיול על התמזה בסירה ובעצם לא קורה להם שום דבר חוץ מהחיים עצמם. זהו ספר שלימד אותי שהומור ניתן לראות כמעט בכל מצב.

כשנולדה לי כלבה לבנה ומקסימה קראתי לה ג'רום, על שמו של הסופר הנערץ (כי לקרוא לילד שלנו כך בת הזוג שלי לא הסכימה - היא טענה שהוא יקבל מכות בבית ספר. אני חשבתי שזה מחיר סביר בהחלט עבור שם כל כך מיוחד). פעם פגשה אותי שכנתי הזקנה והסנילית משהו, חנה אלטר, ושאלה אותי איך קוראים לכלב. "ג'רום", עניתי. "הו", היא אמרה, "זה שם צרפתי, הכלב לא יליד הארץ?". כשג'רום מתה, קברתי אותה בחצר ביחד עם הספר שהעניק לה את שמה וכך הפך לשלושה בסירה אחת עם הכלב.

כנראה שעם כזו אובססיה לא היה סיכוי שאפספס את ההזדמנות שנקרתה בדרכי לאחד בין עולם התוכן של הספר ובין שלושתנו. שלושה בסירה אחת זה מבחינתי הקונספט הקריאייטיווי שלנו. את כל המשרד רציתי לעצב תחת ההשראה הזו. רציתי ציטוטים על הקירות, כלב במשרד וששם המשרד יהיה: ג'רום האריס ג'ורג'. לשותפיי זה היה יותר מדי ובסופם של דיונים קשים הסכימו למהלך ניסיוני ולא יקר: כרטיס ביקור. "נראה איך זה יצא ואז נחליט...", אמר אחד מהם.

הסכמתי. ראיתי בכרטיס ביקור מקום נהדר להעביר בו מסר. זה היה חדשני. המסר שרציתי להעביר היה: בואו לא ניקח את עצמנו ברצינות יתרה . אנחנו פרסומאים ולא מנתחי מוח. כדאי שנרד קצת מאולימפוס החשיבות והפוזה המוגזמת לקרקע.

פניתי למאיירת אלית אבני שתאייר את שלושתנו יושבים בתוך סירה קטנה. מתחת לאיור שמתי ציטטה מהספר "ג'רום: אתה בחור טוב אבל יש לך חסרון אחד. איזה? שאל האריס בהתמרמרות. יש בך יותר מדי אמונה, עניתי. כל פעם כשאתה קורא מודעת פרסומת אתה מיד קופץ ומאמין בה. כל רעיון שאיזשהו טיפש חשב עליו - אתה ניסית" (1889).

הדפסנו את הכרטיס אך מעולם לא חילקנו אותו. השותפות גוועה עוד לפני שנולדה ואני נשארתי עם 300 כרטיסי ביקור יקרים לליבי שזו להם הפעם הראשונה וכנראה האחרונה שהם רואים אור יום.

חלפו כבר שמונה שנים מאז, והיום כרטיס ביקור זה לא סתם כרטיס ששולפים מהכיס, זו מדיה. קוראים לה "נקודת מפגש". והשנה זו אפילו קטגוריית שיפוט בתחרות הקקטוס.

ולכל המגלומנים שחושבים שהם המציאו את תחום מכירת האשליות אני מציע שילכו 100 שנים אחורה ויראו שאין הרבה חדש תחת...


נעם מנלה הוא מנכ"ל משותף בפרסום מגזרים