הידיעה הבאה הסתתרה ביום שני השבוע באחד מעמודי החדשות הפנימיים של עיתון "הארץ": " אחד ממנהיגי תנועת 'אנרכיסטים נגד הגדר', יונתן פולק, נפצע שלשום בראשו ממכל גז מדמיע שירו לעברו חיילי צה"ל, בתום צעדת שלום של מפגינים בכפר בילעין, סמוך למודיעין (...) פולק נפגע בראשו ואיבד את הכרתו לכמה שניות. המכל הותיר ברקתו חתך עד עצם הגולגולת, והוא נזקק לתפרים וסובל משטפי דם (...) פולק ועדי ראיה אחרים סיפרו שהמכל עף לעברו בקו ישר, בניגוד להוראות, האוסרות לירות גז ישירות על מפגינים (...) גורם צבאי מסר 'אנחנו מפעילים שיקול דעת בכל הפגנה ובדרך כלל נותנים להם להפגין, אבל הפעם הדברים התנהלו תוך הפרות סדר. הכוח ירה רימון גז שפגע בסלע וניתז לראשו של יונתן פולק'".
עיקרי הידיעה הובאו כאן כשירות עבורכם, הגולשים. רוב הסיכויים שפיספסתם אותה. חמישה חודשים לאחר שגיל נעמתי, חבר אחר ב"אנרכיסטים נגד הגדר", נורה על ידי חייל ונפצע קשה, נסב הדיון הציבורי בישראל סביב יריות אחרות, היפותטיות. יריות על ישראלים שווים יותר, כך מסתבר: על מתנחלים. חדשות לבקרים מתפרסמות ידיעות על אודות מגעים בין נציגי הממשלה וכוחות הביטחון לבין נציגי המתנחלים לגבי התפרקות הדדית מנשק. השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, הזדרז להצהיר כי כוחות הפינוי במבצע ההתנתקות מעזה לא ישאו נשק. האפשרות של יהודי שיורה ביהודי מרחפת כל העת מעל התוכנית, ומוזכרת בנימה גלויה של אימה. טראומת "אלטלנה" וה"תותח הקדוש" מתעוררת שוב. רק שבמקביל, לא רחוק ממודיעין השלווה והמנומנמת, יהודים יורים ביהודים מפעם לפעם. יהודים שמפגינים נגד הגדר, ואינם מסכנים באופן מוחשי את שלומם של חיילי צה"ל. בנעמתי ובפולק פגעו, אבל כדורים התעופפו גם בסמוך למפגינים אחרים. מיותר לציין כי מפגינים פלסטינים רבים נפגעו במהלך ההתפרעויות.
אין צורך להזדהות עם מאבקם של פולק ונעמתי כדי לתהות על הבדלי הרגישויות באצבעותיהם של חיילי צה"ל ומפקדיהם. אלא שהתשובות לתהייה הזאת פשוטות מאוד. תוכנית ההתנתקות רק מעלה על פני השטח את מערכת היחסים המעוותת בין המתנחלים ואנשי הימין הקיצוני לבין מדינת ישראל, החברה הישראלית, הממשלה והצבא. אחרי שנים ארוכות שבהן צה"ל היה שליחם של המתנחלים במלחמה על עתיד השטחים, שתה אצלם קפה, התארח בבתיהם, הסיע את ילדיהם לשיעורי פסנתר ושמר על מאחזיהם הלא חוקיים, אין מפקדיו ושריו מסוגלים לדמיין ירי על מתנחלים. במחשבה שנייה, רבים מאותם מפקדים הם מתנחלים.
דם יהודי במגוון מחירים
במשך שנים מפירים הקיצונים שבין המתנחלים את הסדר בשטחים. מתנחלי חברון עולבים בחיילים והופכים את חייהם לגיהנום, אבל איש לא חולם לכוון לעברם נשק. רק השבוע שבר קצין יד בעימות עם מתנחלי חברון. פלוגת חיילים פונתה מיצהר בלחץ התושבים, אבל זה לא הפריע ליאיר נווה, אלוף פיקוד מרכז, לשלוח ליו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן, מכתב שבו הצהיר: "פיקוד מרכז ימשיך לחבק את המתיישבים, ולראות בהם את אלו שבחלוציות הקימו ביתם ביהודה ושומרון, ואת אלו הלוחמים כבר למעלה מארבע שנים על חייהם וערכיהם". המכתב, אגב, התחיל במילים "בנצי שלומות". מיותר לציין איזו סערה היה מעורר מכתב דומה שהיה נשלח לפולק על ידי מפקד בכיר, ומתחיל במילים "יוני, מה המצב?".
יש מעט מאוד קווי דמיון בין פולק ונעמתי לבין הקיצונים שבין המתנחלים, מלבד דתם, הלאום שלהם ואלמנט נוסף: האנרכיזם. ספק אם "אנרכיסטים נגד הגדר" הגיעו לרמות הפראות של אנשי הימין הקיצוני. בשני המקרים, ההתפרעות נובעת מאובדן האמון במוסד המדינה. רק שבמקרה של המתנחלים, שהאנרכיזם שלהם נתלה בגורמים משיחיים ושמימיים, הם גם נעזרים במדינה, מנצלים אותה, חולבים את משאביה ודורשים ממנה באגרסיביות הגנה (ליתר דיוק, התקפה). אורכו פתיל הסבלנות של הצבא שונה לחלוטין מול האנרכיסטים משני המחנות. על נעמתי ופולק יורים בלי לחשוב פעמיים, משום שהם מפגינים לצדו של האויב הפלסטיני, גם אם זה אינו מסכן את חייהם של החיילים. גם ההסברים שמנפק דובר צה"ל במקרה שלהם ("הרימון פגע בסלע") מזכירים באופן חשוד הסברים דומים לגבי ירי בפלסטינים. על המתנחלים הקיצוניים, שעדיין נתפשים, עמוק בתוך תת המודע של המדינה היהודית, כממשיכים האמיתיים של אתוס ההתיישבות הציוני, לא יורים בשום מצב. אחרי הכל, על אחים לא יורים, גם אם מדובר באח מופרע.
אין צורך לשגות באשליות: המצב הזה לא ישתנה. ועדיין, לו אני הייתי חייל שמוטל עליו לפנות מתנחלים, הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי יוצא לשטח בלי נשק. נשקם של המתנחלים ייאסף, אבל מי ערב לכך שלא יימצא מטורף שיסתנן לשטח ויפתח באש? זה לא שאין תקדימים של פעולת טירוף של אנשי ימין קיצוני, שמשנה את המצב האסטרטגי במזרח התיכון, בן אם מדובר ברצח ראש ממשלה או הרג המוני במערת המכפלה. "אם חייל צה"ל יהיה בסכנת חיים עקב ירי מצד מתנחלים, הוא רשאי לירות כדי לפגוע ואפילו כדי להרוג", אמר השבוע מתן וילנאי. אלו דברים הגיוניים לחלוטין, אבל הם עוררו סערה, כמובן. אין הרבה קווים משיקים בין היגיון לבין יחס מוסדות המדינה למתנחלים. חבר הכנסת בנימין בן אליעזר, האשים בתגובה את וילנאי ב"ליבוי מלחמת אחים". "אם תישפך טיפת דם אחת בגלל ההתנתקות, היא לא שווה את המחיר", הוסיף בן אליעזר. האמנם? אחרי הכל, טיפות דם של יהודים כבר נשפכו, ודבר לא השתנה. דם יהודי, כך מסתבר, מגיע אמנם בצבע אחד, אבל במגוון מחירים.