זה לא ספין, זו היסטוריה

תחושת התסכול של המתנחלים מזכירה את ספירו אגניו, שלפתע "הממזרים שינו את הכללים ולא סיפרו לו". חלפו הימים הטובים בהם היו המתנחלים יקירי התקשורת, או לפחות ספקי אייטמים מכובדים. מרגע שראש הממשלה אריאל שרון, פטרונם הגדול, החליט שהם הולכים – החלטה שתואמת את הקו האידיאולוגי שבו מחזיקים מרבית העיתונאים - התקשורת זנחה אותם ואת שיתוף הפעולה עימם. הם כבר לא ליצני החצר שכיף להסתכל עליהם, בהתנשאות מהולה בהערכה. הם הפכו למסוכנים, על גבול המוקצים.

עכשיו, כשדניאלה וייס עומדת על גבעה ושביסה מתנפנף ברוח, צועקת על חיילים במלוא הגרון, התוצאה אינה כתבת מגזין פולקלוריסטית במהדורות סוף השבוע, אלא ביקורת קטלנית בת דקה וחצי במהדורה של שמונה. הכתבים כבר לא יוצאים עם זמביש לסיור גבעות, ושומעים מורשת קרב בסגנון "בלילה שמנו קרוואן והכרחנו את הצבא לשמור עליו. אחרי חודשיים היו שם 20 משפחות, 200 ילדים ושני בתי כנסת. אחד לספרדים ואחד לאשכנזים". נדמה שהמחבט, באמצעותו העיפו במשך כל השנים את הביקורת על מפעלם, כבר לא עובד. וזה לא שחבטת גב היד שלהם נדפקה, הם פשוט ניגפים מול המסרים הקטנים והעלובים ביותר שיוצאים מלשכת ראש הממשלה, שתוחלת חייהם מוגבלת מראש עד למהדורת החדשות הבאה. מישהו הפסיק את הזרם בין המתנחלים לתקשורת.

הקמפיינים התקשורתיים של המתנחלים, דוגמת "יש בי אהבה והיא תנצח" לא הצליחו להזכיר לציבור שהוא בעצם מת על המתנחלים. השרשרת האנושית עד לרצועה החזיקה יום וחצי של כותרות, המאהל מול הכנסת ייצר אייטמים שעסקו דווקא בריקנותו. המראות שהגיעו מפינוי המאחז ליד יצהר ומזריקת התינוקות על חיילי צה"ל בשא-נור חזרו אל המתנחלים כמו בומרנג, ולשכת שרון סימנה לעצמה עוד ספין מוצלח ללא פעילות אמיתית (שהרי עם כל הדיבורים על התנתקות, אסור לשכוח כי כלום בעצם עוד לא קורה בשטח).

עם הגב אל הקיר, לא נותר למתנחלים אלא לוותר על התקשורת, ולעבור למציאות. כלומר, לסיכול ממוקד של הספינים של לשכת ראש הממשלה ולשבירת הכלים תוך סינון "תחזיקו אותנו. אין לנו מה להפסיד" (אם כי על השאלה מי יפסיד - ראש הממשלה, הם או חס וחלילה המדינה – תענה כנראה רק ההיסטוריה). ואכן, המתנחלים ממהרים לתקוע מקל בגלגלי כל מהלך של לשכת ראש הממשלה, בטרם תתגלגל רחוק. מופז מודיע על העברת הפינוי מידי המשטרה לצה"ל? נועם לבנת מציג עשרת אלפים חתימות של סרבנים. המשרד לביטחון פנים מצהיר על הקמת מפקדות משטרתיות לפינוי? 20 צעירים עם אובר מוטיבציה חוסמים את איילון וכל מרחב תל אביב נתפס עם המכנסיים למטה. בשיא טוען שמאות משפחות כבר חתמו על הסכם הפיצויים? תגובת המתנחלים מאלצת אותו לחזור בו בתוך פחות מ 24 שעות. צה"ל מפנה ציוד מהרצועה? ח"כים עוברים לגור שם. רוצים התנתקות? אין בעיה, קבלו מלחמת אחים. האקדח על השולחן, אל תגידו לא אמרנו, הם אומרים.

לאן זה הולך? לפיצוץ. כי לא מדובר כאן במלחמת תעמולה מהסוג הרגיל. זו אינה תחרות על השאלה כיצד יוצגו נתוני האבטלה או אם נצליח לקבור סקר לא מחמיא בדמות הצהרת כוונות שאין מאחוריה כלום, אבל תחזיק כותרות 12 שעות. זהו לא נאום במרכז הליכוד שנקבע ללב הפריים טיים ולא המירוץ לאוסקר של הפירסום הישראלי. ראש הממשלה פועל, בינתיים, בתקשורת, המתנחלים עונים לו בשטח. ספין זה לא, היסטוריה זה כן.