והרי החדשות, ועיקרן מה?

אגלה לכם סוד כמוס: בעלי טורים נותנים מעת לעת דעתם על הנעשה בחדשות, כדי לשאוב מהן נושאים לטוריהם. הדבר נובע מתוך מחשבה, שעניינים שעמיתיהם עורכי החדשות בחרו לענות בהם, מעניינים את הציבור, וייתכן שגם דעותיהם בנדון יימצא לו בהם עניין. מחשבה מועטת מדי, אולי, מוקדשת למידת העניין האמיתי באותם מאורעות.

קחו למשל, את השבוע החולף. ככל שהצלחתי להתרשם, לא אירע בו אחד מאותם אירועים כבירים, דוגמת הצונאמי שפקד באחרונה מדינות שונות באסיה, ועליהם יש קונצזוס חובק עולם כי הם מעניינים את הכל. אף לא היה זה שבוע דל אירועים באורח יוצא דופן. היה זה שבוע רגיל.

כל אחד מאיתנו, לרבות כותב שורות אלו, שמע השבוע קריין רדיו או שדרנית טלוויזיה האומרים כי ראש הממשלה אמר דבר מה. ייתכן שהדיווח על דבריו אף פתח את מהדורת החדשות. ברם, אני מצהיר כך בביטחון משום שידוע לי שלא היה שבוע בחיי הבוגרים שבו לא אירע כדבר הזה, ומשום ששתיקה בת שבוע של ראש ממשלה היא עניין בלתי סביר בעליל לדעתי, ולא משום שאני זוכר את האירוע ממש. כן זכור לי בוודאות, כי באחד מערבי השבוע דיווח אתר חדשות זה כי שמעון פרס הודיע משהו לאריאל שרון. מה הודיע פרס, זאת לא אוכל להיזכר גם אם חיי יהיו תלויים בכך. גם לא אזכור מה אמר ראש הממשלה, שלנו או שלהם, וכיצד הגיבו על כך מתנגדיו.

אין כוונתי בכך, שדבריו של ראש הממשלה אינם חשובים. אף שהוא פוליטיקאי – ולכן לא ניתן להסיק מדבריו בשום צורה מה הוא חושב או מתכוון לעשות באמת – להצהרותיו של ראש הרשות המבצעת במדינה כלשהי יש חשיבות מסוימת גם מעצם קיומם והווייתם. אלא שלעתים נדירות בלבד הדברים מעניינים, ודברים בלתי מעניינים, דינם להישכח במהרה.

בטרם כתבתי טור זה, שאלתי אנשים אחדים אם הם זוכרים התבטאות כלשהי של ראש הממשלה, שנאמרה בשבוע החולף. איש לא הצליח להיזכר במאום. מובן, כי יכול הייתי להכליל במדגמי הבלתי מדעי בעליל גם צרכן חדשות כפייתי ומקצועי כאבי, למשל. הוא, שלעתים נדירות בלבד יחמיץ מהדורת חדשות, היה מדווח לי בפירוט על תוכנן של שש או שבע התבטאויות כאלו, אך אני מתחיל להשתכנע, כי הוא בגדר היוצא מהכלל המעיד על כללו.

אם לשלוש בנות הוסיפה להיזכר גם השבוע במטפלת המתעללת, וכן בשני סיפורים חדשותיים שעניינם פשיעה מינית. שתיים מבנותיה התאמצו קשות להיזכר במשהו. בשלב מסוים נזכרה אחת מהן, כי נערה שהכירה דווחה כנעדרת.

את אותה שאלה הצגתי לעצמי. הצלחתי בשלב מסוים להיזכר בכתבות על כך שעזר ויצמן התעורר מתרדמת, שעודד קטש החל קורס מאמני כדורסל אצל חנן קרן, ושבמשאל כלשהו נבחר מנחם בגין ז"ל כמדינאי הפופולרי ביותר. לשלושת הסיפורים תכונה משותפת הבולטת לעין מיד: הם עוסקים בדמויות, שאני מוצא אותן מעניינות. וכך גם האם ובנותיה. הן זכרו בסופו של דבר רק את האירועים שבאמת עניינו אותן, ואלה מועטים היו.

המסקנה לא איחרה לבוא: עמיתי העורכים, ושלוחיהם הכתבים, מתאמצים לייצר יום יום ושעה שעה סל מגוון של דיווחים, אך כל אחד מאיתנו, צרכני החדשות, צורך רק מעט ממנו. את המעט שבאמת מעניין אותו, נוגע בשגרת חייו וקשור אליה, מעורר אצלו אסוציאציה אישית ואינטימית במיוחד. כל השאר, הוא תעתיק מודפס של הבל פה של מדינאי מזדקן, שהנייר יסבול אותו שעות אחדות, בטרם יעטוף דג.