יש משהו קצת כפוי טובה בתפקיד הזה. אבל לא זה מה שעושה לי את המוטיבציה", אומר יפתח עצמון בראיון ראשון מאז כניסתו לקדנציה השנייה כיו"ר אגודת הסטודנטים. עצמון נשמע מפוכח. הוא לא ממש מצפה להרבה מהסטודנט הממוצע, אבל לזה נגיע בהמשך. עצמון אומר שהופתע מתוצאות הבחירות. "אני לא מדבר על זה שהיה לי רוב במועצה עוד לפני שהבחירות התחילו. היו מקומות שכן הייתה בהם התמודדות, אבל לא מול עצמאיים שלא יודעים איך לצלם את הפליירים. היו פה אנשים שיודעים לעמוד לבחירות ושעשו את זה בעוד מקומות, וזה שהם בכל זאת הכניסו כל כך מעט אנשים, זה הפתיע אותי". האנשים עליהם מדבר עצמון, למי שלא מבין, הם אנשי תא "ליכוד" ו"שינוי", שרצו במשותף בבחירות האחרונות וזכו בארבעה מקומות בלבד במועצה. הבחירות, שזכו השנה לנופח אידיאולוגי יותר משנים עברו (בעיקר סביב השאלה על מידת הפוליטיות של האגודה), הסתיימו בניצחון גורף לתאי השמאל. באמצע החודש שעבר בחרה המועצה את עצמון לכהונה שנייה כיו"ר האגודה.
מדוע רצת פעם נוספת לתפקיד, בניגוד לקודמיך?
"אמרתי שאני אעשה שנתיים, ואני אעשה שנתיים. הקבוצה שבניתי סביבי, 'דור חדש' ו'מרצ', או 'יחד', או איך שקוראים להם היום, קיבלה מנדט מאד רציני מהסטודנטים".
היעדר אופוזיציה באגודה עשויה להתפרש כלא דמוקרטית. אתה לא חושש מזה?
"אני לא שואב את המוטיבציה שלי לעשייה מהאופוזיציה, ממישהו שעומד וצועק לי 'מושחת' או 'שמאלן'. זה שבמחצית מהאזורים לא הייתה התמודדות זו אשמת 'דור חדש' או אשמת הסטודנטים? היעדר של אופוזיציה מעיד על אלה שלא מתמודדים. אין לי במה להתבייש. לא הסתרתי שום דבר שעשיתי, הכל שקוף".
איך אתה רואה את מצבה הכלכלי הקשה של האוניברסיטה?
"אני חושב שמה שקורה באוניברסיטה, בכל הרמות, הוא חמור מאד. תנאי הלימוד, הרמה האקדמית, ההתנערות מהמעונות, הוצאת נציג הסטודנטים מהוועד המנהל. האוניברסיטה לא הגדירה לעצמה גבולות גזרה לשינוי. הגבולות נחצו בהפסקת העסקתם של המאסטרנטים והדוקטורנטים, בקידום הרעיון של שכר לימוד דיפרנציאלי ובהפרטת פקולטות. ברעיונות לסגירת חוגים בפקולטה לאמניות נחצו גבולות אקדמיים. האוניברסיטה, בתפיסתה הניהולית, נהפכה למין בית חרושת קטן".
מה תפקיד האגודה בכל זה?
"להציב מחדש את גבולות הגזרה האלה."
מה אתה מתכוון לעשות בפועל?
"לאגודה יש הרבה מאד כלים. ראשית צריך לנהל משא ומתן מול הנהלת האוניברסיטה, בניסיון להגיע למכנה משותף. אם הכלים האלו לא עובדים, אז לאגודה יש גם יכולות אחרות. כמו המתנחלים, ככה גם הסטודנטים צריכים לגייס את הגורמים הרלוונטיים לצידם, אם בהפגנות ואם באמצעים יותר כוחניים, והיא תשתמש בהם אם תידרש לכך."
למה אתה מתכוון "אמצעים יותר כוחניים"?
"אני יכול להחליט שאני מחר סוגר את אוניברסיטת ת"א, ולא נותן לאף אחד להיכנס. אני אומר לסגלים השונים - אם אתם רוצים להמשיך לחיות כאן חיים נורמאליים, אז יש דברים שאנחנו לא מוכנים לעבור עליהם לסדר היום".
זה משהו שאתה מתכנן?
"זה משהו שקיים גם כתכנית וגם יש את כל האמצעים לעשות אותו. כשנחליט שזה רלוונטי, אז נבצע. כמו שהמצב הנוכחי נראה, זה בהחלט יכול לקרות בקרוב".
מה דעתך על המאבק שמנהל ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטה?
"אני לא חושב שתמצא בהיסטוריה של הקמפוס שהאגודה הפגינה סולידאריות כל כך גבוהה עם מאבק שבטווח הקצר יפגע בסטודנטים. אני לא מחפש פופוליזם. בטווח הקצר מדובר ברמת הלימוד בתרגולים, אבל בטווח הארוך רבים מהסטודנטים ישתייכו בעצמם לסגל הזוטר, ויסבלו מאותם תנאים גרועים. הסטודנטים צריכים להשתתף במאבק הזה הן מסיבות ערכיות והן מסיבות פרקטיות"
חצי הכוס הריקה
עצמון לא מתרגש מהאנשים הרבים שרואים באגודה מעוז לעסקנים בעלי אספירציות פוליטיות. "שאיפות פוליטיות זה לא דבר רע", הוא אומר. "זה אבסורד. כשהסתובבתי כמו מטורף בין חברי מפלגת העבודה כדי שידרשו את הקפאת ועדת ינאי כתנאי לכניסת המפלגה לקואליציה, שזה צעד לגיטימי לטובת הסטודנטים, אז אמרו עליי שאני עסקן שמסתובב עם חברי כנסת. בסך הכל אני ראיתי הזדמנות לקדם את האינטרסים של הקבוצה אותה אני מייצג, וזה אחד הכלים שלרשותי. הבעיה היא שהסטודנט רואה את זה כמובן מאליו. הכל כל כך ציני, ותמיד יראו את חצי הכוס הריקה. אני מסתכל באופן אובייקטיבי על התוצאות, אם עשיתי את מה שאני צריך לעשות באותו רגע. זה הקריטריון שלי להצלחה, ולא אם אני הולך ב'נפתלי' ואומרים לי - כל הכבוד. אם הקריטריון יהיה אם אני נתפס כעסקן או לא, אז לא יקרה כלום".
מבחינת התוכניות לשנה הקרובה, אומר עצמון שהמטרה היא להמשיך במתן השירותים שנותנת האגודה, תוך שיפורם והרחבתם, השלמת התקנון החדש, המשך פעילויות תרבות, עידוד מעורבות חברתית (כרגע יש אישור עקרוני על מתן שתי נקודות זכות עבור מעורבות כזו) וסיוע בפתרונות מגורים. "הדיור הוא הנושא הכי כאוב כרגע באוניברסיטת ת"א. מלכתחילה היחס בין מיטות לסטודנטים היה הנמוך בארץ, ועכשיו האוניברסיטה החליטה שהיא סוגרת עוד שני בנייני מעונות".
מה אתה חושב על מידת האכפתיות של הסטודנטים באוניברסיטה?
"מכל מיני סיבות, האנשים פשוט לא מתעניינים. לא בנושאים שקשורים בתקציב המדינה, וגם לא בנושאים שקשורים לאוניברסיטה. הם רואים 'השגריר', רואים 'ארץ נהדרת', מדברים על הסרט החדש. זה מה שמעניין אותם. אני לא יכול ליצור אצל אנשים התעניינות מסוג שונה, כי לא אני חינכתי אותם. אני יכול להגיד לסטודנטים שזה שאתם לא מעורבים בפעילות פוליטית זה גרוע, ובגלל שאתם לא מעורבים אני הולך לממן נושאים פוליטיים, כדי שתבינו שפעילות פוליטית זה מאסט. אם היו לי שלושים אלף סטודנטים, לא הייתי צריך לסגור את האוניברסיטה. יש תופעה חברתית בישראל שאנשים לא מסוגלים להתאגד כקבוצה למען המטרות שלהם. כשהמתנחלים קובעים הפגנה כדי להגן על האינטרסים שלהם, מגיעים מאה וחמישים אלף איש. אני מתמודד עם זה שאנשים לא רוצים להזיז את התחת שלהם, כנתון. גם אם הסטודנטים אינטרסנטיים ודואגים לעצמם אני צריך לעשות את הדבר הנכון והדבר הצודק. בגלל זה אני מעודד כל אקטיביזם סטודנטיאלי, בכל נושא. עד היום כל סטודנט שבא עם הצעה לפרויקט - הפרויקט יצא לפועל".