מבחר הצעות עבודה לרמטכ"ל משוחרר

רמטכ"לים ופוליטיקה הם כמו דקרון ומגהץ, ורבים מהם בסך הכל שיחקו כיסאות מוזיקליים בישיבות בקרייה, במשרד הביטחון ובוועדת החוץ והביטחון, וסיפקו חומר לצקצוקים על מדינת הצבא בה אנו חיים.

עד למהפך, דרכם של הרמטכ"לים שבחרו בפוליטיקה הובילה לרוב אל תנועת העבודה, בדרך כלל אל תפקידים הקשורים בביטחון ובכל מקרה בחלון הראווה של המפלגה: יצחק רבין החל את דרכו האזרחית דווקא כשגריר בארה"ב, אך לאחר מלחמת יום כיפור הוקפץ מתפקיד שר העבודה אל תפקיד ראש המפלגה ונבחר לראש הממשלה. משה דיין, חיים בר לב ומוטה גור, הם דוגמאות בולטות נוספות, כשבפער של דור אחריהם נמשח אהוד ברק לתפקיד שר הפנים בממשלתו של יצחק רבין, ושר החוץ בממשלתו של שמעון פרס. הליכוד זכה עד כה רק בשאול מופז, שאת תקופת הצינון שלו בילה כבר ליד הקולר במשרד הביטחון. אין ספק שתפיסת מקומו של מופז כשר ביטחון תהווה את תסריט הנקמה האולטימטיבי.

עד כמה יש לרמטכ"לים כוח משיכה בפני עצמם, ולא כחלק ממנגנון מפלגתי? רפאל איתן זכרונו לברכה הקים מפלגה עצמאית, "צומת" שבתקופה מסויימת זכתה לשמונה מנדטים. גם דיין ניסה להקים מפלגה עצמאית, תל"ם, שקיבלה שני מושבים בלבד בבחירות 1981. הרמטכ"ל האחרון שפנה לדרך עצמאית היה אמנון ליפקין שחק שהקים, יחד עם איציק מרדכי, את מפלגת המרכז עליה השלום.

זהבה רז, מנכ"לית חברת ההשמה "מעוף", אופטימית מאוד לגבי סיכויי ההצלחה של יעלון בשוק האזרחי. לדבריה, אדם בדרגתו של יעלון "מתאים לתפקידים בכירים בארגון, שאינו קשור לרקע טכני כלשהו. משתמשים ביכולות הניהוליות והביצועיות שלו להובלת הארגון". המשכורת הצפויה היא בסביבות 40-50 אלף בחודש. רז מציעה ליעלון להשתלב כבכיר באחת מחברות התקשורת או הסלולר. "מדובר בחברות גדולות עם הרבה מאוד כסף, שיכולות לנצל היטב את כישוריו".

בוגי יכול לשאת עיניו אל אהוד ברק, אחת הדוגמאות לרמטכ"ל שהצליח בעולם העסקים, והרוויח (מאז פרישתו מהקריירה הפוליטית הקצרה) בין מיליון וחצי לשני מיליון דולר (לפני מס). ברק השכיל להיכנס כשותף לקרן השקעות אמריקאית גדולה ולייעץ למספר חברות. עוד הציע את האג'נדה שלו להרצאות בפני ארגונים ואוניברסיטאות ברחבי העולם, תמורת בין 20 ל-30 אלף דולר להרצאה. עם זאת, כדאי לבוגי להביא בחשבון כי במגזר הציבורי המשכורות נמוכות בהרבה - בין 30 ל-40 אלף שקל (!) בחודש. בהחלט לא קל.

קצינים בכירים רבים בחרו למכור את ניסיונם לחברות העוסקות בתחומי הביטחון (אין צורך להחליף דיסקט) וכמה מהם אף עסקו בסחר ממשי בנשק ובידע ביטחוני. כדאי ליעלון לזכור כי כמה מהם מצאו את עצמם מאחורי הסורגים במדינה אפריקאית קטנה, חולקים תא עם גברים שחורים גדולי מידות.

יעלון הוא חבר קיבוץ גרופית בערבה, צפונית לאילת, ועבור איש עבודה כמותו, החזרה לאספסת היא תמיד אופציה. יעלון כבר פרש מהצבא ב-1971, עם תום שירותו הסדיר וחזר לקיבוץ. שנתיים לאחר מכן שב לצבא בתחילה כאיש מילואים ואחר כך כקצין בקבע בעקבות מלחמת יום כיפור. במשק בגרופית מצפים כנראה לחייל המשוחרר עם מגוון משימות. ידידו של יעלון, משה רמון מגרופית, אמר הבוקר לגלי צה"ל כי הוא מחכה לו שיחליף אותו ברפת כבר מ-73'.

גורם בתנועה הקיבוצית הסביר, כי במידה ויעלון עדיין מוגדר חבר קיבוץ, מוטלות עליו שתי חובות בסיסיות, הראשונה היא חובת התפרנסות: החבר לא חייב לעבוד, אבל חייב להתפרנס, ויש קיבוצים שמגדירים מינימום של הכנסה. חובה שניה היא התנהלות על פי הנורמות של הקיבוץ, המשתנות ממקום למקום. אותו גורם ציין כי בוגי אינו צריך לחשוש ממטבחים ושמירות – רוב הקיבוצים פוטרים את החברים בגילו מהתורנויות.

התנועה הקיבוצית מציעה (באופן לא רשמי) לבוגי, גם אופציה פוליטית-ציבורית משלה. הרמטכ"ל המשוחרר יכול לבחון את עוצמתו הפוליטי בבחירות לגופים המנהלים את התנועה. קיבוץ גרופית, אגב, שותף בחוות הדגים, שהנזקים שהן גורמות או לא גורמות לשונית האלמוגים באילת זכו לחשיפה רבה בתקשורת. הרמטכ"ל המשוחרר יכול תמיד להציע את עצמו כמחליף ל"מגן החוות" דליק - "בוגי צדק?".

הרמטכ"ל המשוחרר אומנם מצטייר כאדם רציני וסגפן - אבל לכו תדעו? בצעירותו דבק במשה יעלון הכינוי "בוגי", על שום דימיון מסויים פיזי מסויים לשחקן האגדי האמפרי בוגארט. יעלון יכול תמיד להכריז כי זוהי תחילתה של ידידות מופלאה עם עולם הקולנוע, לגשת לאודישינים לאיזה רימייק של אחד מסרטיו של בוגארט, ולהוכיח אחת ולתמיד שהדימיון אמיתי. חזור אחרי, משה: "אם ההרקולס הזה עוזב את האדמה, כשאתה לא עליו, אתה תצטער על זה, אולי לא היום, אולי לא מחר, אך בקרוב ועד סוף חייך".

אופציה נוספת בעולם הבידור היא מילוי מקומו של טוביה צפיר בטלנובלה אחרי התפרצותו המפתיעה. יעלון, שמעט דומה לשחקן הוותיק, הוא אדם רגוע מאוד שכנראה לא יתפרץ על עובדות הפקה, גם אם יפריעו לו באמצע ארוחת הבוקר (ביצה קשה צה"לית ולחם עם שוקולד), או פשוט להיות הכפיל של טל פרידמן ב"ארץ נהדרת". זה עובד הפוך מצוין, לא?

יעלון צריך להכין את עצמו לכך שמצלמות פפראצ'י ירדפו אותו, לפחות בהופעותיו הפומביות הראשונות כאזרח. יחכו לו בבקו"ם (למרות שקצינים בכירים לא ממש מחזירים קיטבג), יחכו לו בים כדי לתפוס אותו בלי חולצה וסביר להניח שהוא עלול לזכות לאייטם גם בתוכניות מכובדות כמו "גיא פינס" – האם יצליח הרמטכ"ל להתכונן ללא התרעות מאמ"ן? הקושי הגדול עבור קצין בכיר משוחרר בצה"ל הוא הלוק האופנתי, או ליתר דיוק היעדר האופנתיות. גורם בעולם האופנה ממליץ לו להסתתר בתחילה, ולהתבונן על איך שאנשים רגילים מתלבשים, בשל נטיה של אנשים כמוהו להעדיף בגדים דומים למדים.

בכל מקרה, אם יחוש המשתחרר בבלבול הוא יכול תמיד לפנות ליחידה להכוונת חיילים משוחררים, רח' מנדל 17 תל אביב, 03-6975992. שחרור נעים.