מתי האפיפיור חולה מכדי לתפקד?

בחמש השנים האחרונות הציג האפיפיור יוחנן פאולוס השני לעולם פנים של אדם לבבי ונמרץ ההולך ודועך: אדם הדובר שבע שפות, שבולע ומסרס מלים בגלל מחלת פרקינסון. מטפס הרים וחובב סקי הזקוק כעת לעזרה כדי לכרוע על ברכיו ולהתפלל. אבל כאשר האפיפיור הובהל לבית חולים ב-1 בפברואר בגלל בעיות נשימה ועוויתות שנגרמו מחום גבוה, היו שהניחו כי הוא לא יתאושש. הדיווחים האחרונים מבית החולים מעודדים עם זאת; האפיפיור אוכל כעת מזון מוצק. הוותיקן הודיע ב-5 בפברואר שהאפיפיור מתכנן להשמיע את ברכת יום ראשון המסורתית שלו מבית החולים שבו הוא מאושפז, והוא אכן עשה זאת, אם כי לא ניהל את המיסה.

בכל זאת השאלה מנסרת: האם אדם סובל, בן 84, יכול להמשיך להנהיג מוסד המייצג מיליארד בני אדם? האפיפיור והסובבים אותו משיבים בחיוב. למעשה, הם בנו טיעון מפורש שלפיו, בעצם מחלתו, הוא מעביר שורה של מסרים רבי עוצמה. נראה שמסרים אלה מונעים, לפחות לפי שעה, את האפשרות של פרישת האפיפיור.

המסרים האלה נעים מהפחת השראה במיליוני בני האדם ברחבי העולם המאריכים חיים כיום, עד לטענה שלפיה האפיפיור מגלם בגופו את דעותיו, שמקצתן שנויות במחלוקת, על קדושת חיי האדם לאורך כל שנותיו, מהיותו עובר ברחם אמו עד לחולשות גיל הזיקנה. הפלות, עונש מוות ו"המתות חסד" הם כולם תועבות בעיניו, והדבר מוצא ביטוי במאבקו במוות הנערך לעיני כל.

"הוא אומר בעצם שהחיים ראויים לחיותם עד סופם הטבעי", אמר בשבוע שעבר פקיד בוותיקן כאשר כולם נזעקו בעניין מצב בריאותו של האפיפיור. "זו עדות חשובה, ואני בטוח שהוא מודע לכך שאין חיים מכל סוג שהוא שמותר לשים להם קץ משום שהם נראים כחיים שלא ראוי לחיותם".

אבל סביר שערכו של מסר זה רק יעצים את הוויכוח בשעה שהאפיפיור נכנס למה שלדברי מומחים רפואיים עשוי להיות שלב רגיש יותר של התאוששותו. עד כה הצליח האפיפיור, למעט במקרים חריגים, לקיים סדר יום גדוש בהופעות פומביות ובמפגשים. אבל אפילו כמה מתומכיו הנאמנים ביותר חוששים שהוא עומד לחצות גבול דק - וכמה מבקרים טוענים שהוא כבר חצה אותו - שמעבר לו העוצמה של הדוגמה שמציב האפיפיור מוכרעת על ידי שיקולים אחרים: הצורך במנהיגות חזקה לכנסייה הקתולית והתהייה אם הכנסייה יכולה להרשות לעצמה לאורך זמן סמל המבטא מחלה ושקיעה.

"לבנו יוצא אליו", אמר הכומר מרק ר' פרנסיס, ראש המסדר הקתולי "כמרי הדת של ויאטור הקדוש". "אבל שמעתי כאלה שאומרים, שאולי חלק מעבודת הכנסייה שיש לבצעו אינו מתבצע. כך שאני חושב שקיים ערפול מבחינת מה שמתרחש".

מייקל ולש, סופר שכתב ביוגרפיה של האפיפיור ושהיה בעבר כומר ישועי, אמר ש"בזמן מסוים היה זה מאוד מרשים שהדמות הזאת הקדישה מאמצים למען הקשישים. ועובדה זו נוטה כעת להיבלע בחולשתו ותשישותו הגדולות. כעת אפשר לרחם עליו יותר מאשר להעריץ אותו".

במשך שנים, בעיקר כאשר הלך ונחלש, יוחנן פאולוס דיבר על ערכה של הזיקנה והקנה משמעות מיוחדת לשלב זה בחיים, בתקופה שבה בני אדם, בעיקר בעולם העשיר יותר, מאריכים ימים במידה ניכרת יותר מבעבר. הוא העלה את עצמו כדוגמה וסירב להסתיר את הרעד בידיו, את קשיי הליכתו, את דיבורו החלש, המבליע מלים. שוב ושוב, בנאומים ובמכתבים, עסק בסוגיות של הזדקנות, סבל ומוות.

"חשוב לדבר על סבל ועל מוות באופן שמפיג פחד", אמר האפיפיור לעובדי הוספיס באוסטריה ב-1998. "בזמננו קיים צורך דחוף בבני אדם שיכולים להחיות מודעות זו". את המכתב שהפנה לקשישים ב-1999 פתח כך: "בתור אדם זקן בעצמי... " ואז המשיך ותיאר את הישגיו של משה. "לא בנעוריו, אלא בגיל הזיקנה, חולל בצו האל נפלאות למען ישראל", כתב. באוגוסט האחרון, כאשר שוב גברה הדאגה לבריאותו, הוא ביקר בלורד שבצרפת - האתר שאליו נוהרים מיליוני עולי רגל מדי שנה בתקווה להתרפא בדרך נס - ואז ציין בגילוי לב נדיר את תחלואיו. "אני חולק אתכם תקופת חיים העומדת בסימן סבל גופני, אבל שאינה פחות פורייה משום כך, על פי תוכניתו המופלאה של האל". אלה היו דבריו של האפיפיור, אך הקריא אותם קרדינל צרפתי משום שיוחנן פאולוס לא היה מסוגל להשמיע אותם בעצמו.

יש הטוענים שלשלב אחרון זה בכהונתו של יוחנן פאולוס יש חשיבות רבה מתוך כלל 26 שנותיו גדושות האירועים על כס פטרוס, שכן הוא מקנה לאפיפיורות שלו ממד רוחני הנוגע ישירות במהותה של הנצרות. "הנצרות קיימת בדיוק כדי להעניק משמעות לסבל", אמר ויטוריו מסורי, סופר איטלקי שבילה זמן מה לצדו של האפיפיור כאשר שניהם שיתפו פעולה בכתיבת ספרו של יוחנן פאולוס ב-1994, "לחצות את סף התקווה". מסורי אמר שהאפיפיור "מציע כעת את סבלו כצוואה, וזה מועיל יותר מאשר להעמיד בראש הכנסייה מנהיג צעיר. לא שהאפיפיור לא היה מועיל בצעירותו, ואכן, הוא מתקשה במידת מה בניהול הכנסייה. אין ספק שדברים רבים שהוא נהג לעשות, עוזריו ושותפיו צריכים כעת לעשות. אך עם זאת", הוסיף, "כידוע, לנוצרים אין אל חזק. יש להם אדם עני על הצלב".

ואכן סבלו של ישו הושווה לשקיעתו של יוחנן פאולוס, כאשר הוצגה השאלה אם עליו לפרוש. "אני חושב שהאנשים סביבו חייבים לומר לו שעליו להפסיק", אמר בכיר בכנסייה האורתודוקסית לכתבים בביקורו של האפיפיור ב-2002 בבולגריה, כאשר חולשתו ותחלואיו ניכרו לעין, "הוא סובל כמו ישו". אולם באותה שנה הסיק האפיפיור את הלקח ההפוך מייסורי ישו, כשהשיב לשאלות אם אינו חולה מכדי להמשיך. "ישו לא ירד מהצלב", אמר לפי כמה דיווחים.

למשמע הכרזות כאלה אמרו פקידים בוותיקן שמאד לא סביר כי האפיפיור ישקול פרישה. סיבה אחרת, לדברי משקיפים, קשורה אולי למסורת ולהיסטוריה: אם כי ארבעה אפיפיורים פרשו ויש מנגנון לצעד כזה, האחרון שעשה זאת היה סלסטינוס החמישי, שלימים הוכרז קדוש; הוא נבחר לכס הקדוש ב-1294, בגיל 79, ונשאר בתפקידו רק חמישה חודשים לפני שפרש.

אבל הלחישות בדבר אפשרות פרישתו של האפיפיור נעשו קולניות יותר מאז אושפז, כאשר כמה תסריטים אפשריים קיבלו ממד של דחיפות: מה אם האפיפיור יהיה מחובר למכונת הנשמה, או ישקע בתרדמת, או יהיה בלתי כשיר בדרך אחרת, ועדיין ייוותר בחיים לתקופת מה?

אין תשובות רשמיות לשאלות אלה, אם כי משקיפים רבים מעלים את ההשערה שהאפיפיור חתם על מסמך להעברת סמכויות למקרה של אי כשירות. וכמה מומחים גם העלו השערה שיוחנן פאולוס לא ידבק בכס בכל מחיר, בפרט אם מחלתו תפגע במידה משמעותית בתפקודו הנפשי. "יש מי שאומרים שמה שמניע אותו זו עקשנות", אמר הכומר תומס ויליאמס, דיקאן הפקולטה לתיאולוגיה באוניברסיטה האפיפיורית רגינה אפוסטולורום, "אבל יש לי הרגשה שלו הוא היה מתחיל לאבד שליטה, הוא היה עשוי לשקול זאת".