אשה חתול

דמותה של קאטוומן (או "אשת החתול" ברשת גימלית) תמיד היתה דמות קומיקס ייחודית בסביבתה – היא לא היתה ממש מהטובים אבל גם לא רעה במלוא מובן המילה, אולי רק במובן הקינקי. מה יותר מלהיט יצרים מאישה גמישה כחתול, עוצמתית – ולבושה חליפה צמודה מעור מכף רגל ועד מסכה.

קאטוומן הופיעה לראשונה על המסך הגדול כיריבה/מושא היצרים של באטמן, בסרט השני בסדרה. ואז נכנס לחליפת העור לא אחרת ממישל פייפר (כן היתה פעם שחקנית כזאת) שגילמה ללא ספק דמות סקסית שלא פעם הצליחה להאפיל בנוכחותה על דמותו החלבית למדי של באטמן. להאלי ברי זה הולך קצת פחות טוב, דווקא כשהיא הכוכבת הראשית. הרצון לעשות ספין אוף לדמות מסרט מצליח הוא מובן ולעיתים מתבקש, למרות שקופתית זה בדרך כלל לא ממש עובד (ראו ערך המקרה הטרי של "אלקטרה"). לעיתים נראה שמדובר בתירוץ יקר להפליא של מפיק להעניק 90 דקות שלמות לדמות המשנית, אולי בשל גחמה אישית, יקרה עד כאב.

אפתח ואומר, האלי ברי מבאסת אותי לאללה, ובסרט הזה היא רק מוכיחה את הקייס שלי. הבחורה פרחה, עם אוסקר אמנם, אבל פרחה. אגב אוסקר, גם בסרט שהעניק לה את הפרס הנכסף, "מונסטרס בול", איתרתי חור באמינות שלה, אולי שלא באשמתה, אבל בסצינת הסקס עם בילי בוב תו'רנטון היא לבשה תחתוני ג'י סטרינג (ולהזכירכם היא גילמה בחורה על קצבת סעד). גם בקאטוומן, אולי שוב שלא באשמתה, אבל דמותה היא כה פרחית, כה קליפ בינוני של דסטניז צ'יילד (שהפסקול נשמע שלהן), שזה ממש מבאס. נתחיל בתלבושות, שאמורה להיות אחת מגולות הכותרת של הסרט. מעצב מחורבן הצליח להלביש את ברי האנושית (פיישנס פיליפס) בבגדים מצועצעים ואורבניים עד לכאב. וגם חליפת החתול הידועה עוצבה כגרסת טי.אן.טי של הדבר האמיתי. ושלא נדבר על התסרוקת סטייל אודטה בקצוץ. בקיצור זוועות.

ולעלילה, פיישנס היא מעצבת זוטרה בחברת קוסמטיקה ענקית, שבעליה, ג'ורג' היידר, מעוניין לשווק תכשיר אנטי-אייג'ינג מהפכני. פיישנס מגלה בטעות כי לתכשיר יש תופעות לוואי נוראיות, נתפסת, נרצחת ומוחזרת לחיים על ידי חתול קסום. וזה ההסבר הפעם לכניסתה לדמות. במקביל היא מנהלת רומן עם שוטר חתיך (בנג'מין בראט, כנראה בתפקיד הקבוע שלו). אשתו של היידר, המגולמת על ידי שרון סטון, היא מעין פנינה רוזנבלום מפותחת יותר או פחות – אשת עסקים מצליחה, דוגמנית לשעבר ומכוסה בשפכטלים של מייק אפ. בקיצור במקום להיאבק ברשע בעל כוחות על, נאבקת קאטוומן באשה רגילה עם עור על-טבעי.

לסיכום, ויזואלית מדובר בסרט שווה צפייה, קליפי למדי, בעל קצב סביר ואפקטים לא רעים. אבל פה נגמרים הדברים הטובים שיש לי להגיד על הסרט. מדובר ביצירה כה מצועצעת, כה רחוקה מהקומיקס וכה מאכזבת באופן כללי שממש התקשיתי לשרוד אותה עד הסוף. גם מפיצי הסרט מודעים לביקורות הקטלניות שקיבל ולכן אף טרחו לציין שהוא זכה בפרס "פטל הזהב" – תחרות לסרטים הגרועים של השנה. בתוספות המיוחדות מופיע סרט דוקומנטרי קצר הסוקר את דמותה של קאטוומן בקומיקס ועל המסך הקטן והגדול. הוא מציג את הדמות שהתפתחה עם השנים וגולמה על ידי שלל שחקניות שעשו הרבה יותר כבוד לגיבורת העל הניאו-פמיניסטית והסאדו מזוכיסטית. חבל שיוצרי הסרט לא טרחו לצפות בסרטון לפני שהפיקו את הגרסה החדשה והכושלת שלפנינו.