מרקורי בנסיגה
ברוכים הבאים לסימפוניית החלב של מרקורי רב. בשעה הקרובה תזכו לשמוע מלודיות פרוזק, תזמורים עשירים ותפגשו שוב את ג'ונתן דונהיו, ג'אנקי של דבש. זה תמיד נפלא לבקר בעולם של מרקורי רב. אפילו היום, בעידן שבו מרקורי רב נשמעים כמו להקת קאברים שמנגנת בי-סיידים של עצמה. אפילו כשמרקורי רב פועלת על פי אותה נוסחה מוצלחת שבשלב כלשהו אי אפשר שלא לשים לב לנוסחתיות שבה (מילים אלו, חשוב לדעת, נכתבו לפני זמן לא רב על להקה שמעתיקה ממרקורי רב ונגנזו יחד עם הלהקה הזו מפאת חוסר עניין). נכון, מרקורי רב עדיין כותבים שירים יפים, אבל כשמדובר בהם אנחנו ממש לא אמורים לחוש מסופקים. האכזבה הקלילה שחשנו ב-"All Is Dream", אלבום פחות מוצלח מ"דזטרס סונגס", מתגמדת לעומת האלבום הזה. אלבום שאין בו יותר מכמה שירים פלאפיים יפים מאוד. ברגעים היותר טובים שלו, כמו בסינגל הראשון "In A Funny Way" או "Diamonds", הוא אפי וסוחף ומרגש ועצוב וכל מה שהיינו מצפים משיר של מרקורי רב להיות. אולם כשממשיכים קדימה מגלים, למשל, שוב פעם את "Diamonds" רק עם שם שונה - "The Climbing Rose", ועם שינוי קטנטן בלחן ושינוי עצום לרעה ברמה. דייב פרידמן, המפיק שלהם ואדם שלא יוצא מהבית בלי ליווי צמוד של 30 נגני תזמורת, רצוי על כלי מיתר, שמר גם הפעם על אותם סטנדרטים (שלא נאמר שיחזר את אותה הפקה). התוצאה היא תזמורת שמנגנת עבור להקה עם אלבום חדש שאין לה שום דבר חדש לומר לעולם. זהו הסיפור של מרקורי רב מודל 2005.
מרקורי רב, "The Secret Migration" (אן.אם.סי)
אל תפספס
מפתח לב שוודי
עד האלבום הזה הוציאה סטינה נורדנסטם, השבדית המאוד מלנכולית הזו, חמישה אלבומים, כולל אלבום קאברים, ומתוכם רק אחד, האחרון, יכול להיחשב כמצוין. זה לא מקרי שהוא יצא תחת השם הכל כך ראשוני "זוהי סטינה נורדנסטם". אחרי אותו אלבום סמי אלקטרוני וגדוש בשירים מרגשים, כולל שתי הופעות אורח מוצלחות של ברט אנדרסון, אנחנו מגיעים לנורדנסטם עם ציפיות. אנחנו מצפים שהקול הקטן שלה והשירים התמיד עצובים שלה, יגרמו לנו לרצות לעשות דברים שיעידו על רמות ייאוש קיצוניות מהחיים (נניח, לקפוץ מתחת למשאית או להסתגר בחדר עם עם הרינגטון האחרון של עידן רייכל). וזה אכן קורה לא מעט פעמים. ב-"I'm Staring Out the World", "125" וב-"Parliament Square", זה אפילו ממש מצמרר. רוב השירים בנויים על אותו עיקרון: בלדות, הפקה סמי אלקטרונית, כלי מיתר, ובחורה אחת עצובה מאוד. אם אתם לא מכירים את האלבום הקודם, שאפילו מוצלח יותר מהאלבום הזה, אתם חייבים להשיג אותו מהר. שניהם ביחד יבתרו לכם את הלב באפקטיביות שאפילו פסיכופט כמו צ'ארלס מנסון לא היה מצליח לשחזר.
סטינה נורדנסטם, "The World Is Saved" (אן.אם.סי)
אמריקנה FM
מאט וורד מגיע מאמריקה האחרת, מאותם אזורי ספר שבהם מוזיקאים עדיין כותבים שירים כמו בימים היפים שהיו שנות ה-30'. שמו של האלבום החדש שלו, "טרנזיסטור רדיו", משקף את רוח האלבום בצורה מדויקת ומטעה כאחד. מדויקת כי גם אם ינוגן במערכת המשוכללת של האנטרפרייז הוא ישמע כאילו מדובר בטרנזיסטור. מטעה, מכיוון שהוא הכי לא FM רוק, ולא היה כזה גם לפני שבעים שנה. באלבום הקודם של וורד שחו להם בין היתר גם כמה שירים ניק דרייקיים לצד קאנטרי אלטרנטיבי וקאבר אחד מוצלח לדיוויד בואי ("Let's Dance"). הפעם, נשארנו כמעט רק עם שירי וינטג' קאנטרי שנמצאים רוב הזמן בהילוך ראשון (אבל לפעמים נותנים בראש, כולל כמות מכובדת של דיסטורשן). במילים אחרות, אין שום סיבה להתלונן.
אם וורד, "Transistor Radio" (אם.סי.איי)