בני האדם רואים פחות ופחות אור שמש - כך קובעת קבוצת מדענים, לאחר 50 שנים של מדידות. מסקנת המחקר המטרידה היא, שכמות האנרגיה הסולארית המגיעה אל פני כדור-הארץ הולכת ופוחתת בהדרגה. באופן פראדוקסלי, משמעות הירידה באור-השמש עשויה להיות, שהתחממות כדור-הארץ מהווה איום גדול בהרבה משחשבו עד כה.
התופעה אובחנה לראשונה על-ידי ד"ר ג'רי סטנהיל, מדען אנגלי שעובד בישראל. לאחר שהשווה נתונים על אור השמש בישראל בשנות ה-50 עם נתונים מן התקופה הנוכחית, נדהם ד"ר סטנהיל לגלות ירידה גדולה בקרינה סולארית. "היתה ירידה של 22% באור השמש, נתון שהדהים אותי", אמר. סטנהיל השווה את ממצאיו עם נתונים מרחבי העולם, וגילה תופעות דומות כמעט בכל מקום שנבדק: בארצות הברית נרשמה ירידה של 10% באור השמש, בחלקים מברית-המועצות לשעבר נרשמה ירידה של כמעט 30%, וירידה של 16% נרשמה באיים הבריטיים. למרות שוניים גדולים בין מקום למקום, נאמדת הירידה הכללית בעולם ב-1-2% בכל עשור בים שנות ה-50 לשנות ה-90.
ד"ר סטנהיל כינה את התופעה "התעמעמות גלובלית", אך מחקרו, שהתפרסם ב-2001, זכה לתגובות ספקניות מצד מדענים אחרים. רק לאחרונה, כאשר אושרו מסקנותיו על-ידי מדענים אוסטרליים, שהשתמשו בשיטות שונות לחלוטין למדידת קרינה סולארית, זכתה "ההתעמעמות הגלובלית" למשקלה הראוי בקרב מדעני אקלים.
ההתעמעמות משבשת את דפוסי ירידת הגשמים
שריפת פחם, נפט ועץ, בין אם בתחנות כוח, מכוניות או בתנורי בישול, מייצרת לא רק פחמן דו-חמצני - גז החממה האחראי להתחממות כדור הארץ - אלא גם חלקיקי פיח, אפר, תרכיבי גופרית וחומרים מזהמים אחרים.
זיהום האוויר הנראה לעין גורם להשתקפות אור-השמש בחזרה אל תוך החלל, ובכך מונע הגעתו אל פני השטח. אך הזיהום משנה גם את תכונותיהם האופטיות של העננים. מכיוון שהחלקיקים מניחים יסודות להתהוות טיפות מים, כוללים עננים מזוהמים מספר רב יותר של טיפות מים מאשר עננים לא-מזוהמים. מחקר שנערך לאחרונה גורס כי תופעה זו גורמת לעננים לשקף את אור-השמש בחזרה אל החלל, יותר מכפי שאמור להיות.
כעת מודאגים המדענים מהאפשרות שההתעמעמות משבשת את דפוסי ירידת הגשמים בעולם, בכך שהיא מסוככת על מאגרי המים של כדור הארץ מפני הכוח המלא של השמש. קיימת הנחה, כי ההתעמעמות גרמה לבצורות באפריקה בשנות ה-70 וה-80, אשר גבו מאות אלפי קורבנות. ייתכן שתופעה דומה מתרחשת כיום באסיה, בה חיה מחצית מאוכלוסיית העולם. "דאגתי העיקרית היא שלהתעמעמות הגלובלית יש גם השפעה הרסנית על המונסון האסיאתי", אומר מומחה לאקלים ולמדעי האטמוספירה באוניברסיטת קליפורניה שבסן דייגו. "לכך יש השפעה על מיליארדי בני-אדם".
המסקנה: אפקט החממה מסוכן יותר משחשבנו
ייתכן שההיבט המדאיג ביותר של ההתעמעמות הגלובלית הוא דווקא בכך שהוביל מדענים להערכה לא-ראויה של אפקט החממה. הם יודעים כמה אנרגיה עודפת נלכדת באטמוספירה של כדור הארץ בשל עודף הפחמן הדו-חמצני, שנוצר כתוצאה מזיהום. ההפתעה היא שהאנרגיה העודפת גרמה עד כה לעלייה ב-0.6 מעלות צלזיוס בלבד. הדבר הוביל מדענים רבים למסקנה, שהאקלים של זמננו רגיש לאפקט הפחמן הדו-חמצני פחות משהיה, למשל, בתקופת הקרח, כאשר עלייה דומה בריכוז פחמן דו-חמצני הובילה לעלייה של 6 מעלות צלזיוס. כעת נראה, שההתחממות מגזי החממה פחתה כתוצאה מההתעמעמות. למעשה, שני המזהמים ביטלו זה את זה. המשמעות היא, שלמעשה, האקלים רגיש לאפקט החממה הרבה יותר משחשבו קודם.
אם האמור לעיל נכון, אלו חדשות רעות. כך סובר ד"ר פיטר קוקס, אחד הקלימטולוגים החשובים של זמננו. כפי שנראים הדברים, צפויה עלייה חדה ברמות הפחמן הדו-חמצני במהלך העשורים הקרובים. זאת, לצד סימנים מעודדים שזיהום החלקיקים נמצא בשליטה.
"אנו עומדים להגיע למצב, שבו יש ירידה בכמות המזהמים המקררים לעומת עלייה במזהמים המחממים. זו בעייה רצינית", אומר ד"ר קוקס.
גם התחזיות הפסימיות ביותר של ההתחממות הגלובלית צריכות כעת לעבור בחינה מחדש. כך תיתכן עלייה בת 10 מעלות צלזיוס עד שנת 2100. עלייה כזו תהפוך את האקלים בבריטניה לזה הקיים כיום בצפון אפריקה, ותהפוך חלקים רבים מהעולם לבלתי-ישיבים. זאת, אלא אם נפעל בדחיפות להפחתת פליטת גזי חממה.