אישה מאוהבת

מי מכם שלא סובל מתיעוב לאוכלי הבאגט ומנשנשי הקוראסונים, מספקים הסרטים הצרפתים של השנים האחרונות את שעות הצחוק הכמעט יחידות שתזכו להעביר בבהייה מול המסך הקטן או הגדול (מקווה בשבילכם). ראו ערך "אידיוט מושלם", "בולדוג", "ווסאבי" וסאגת "טקסי" המשעשעת.

"אישה מאוהבת" הוא סוג של דרמה-קומית שעושה הרבה כבוד לצרפתים, פשוט כי מדובר בתסריט נחמד ומקורי וצוות השחקנים שהוא לא פחות ממשובח. כוכבת הסרט, סופי מרסו (המוכרת לנו מ"העולם אינו מספיק, "לב אמיץ", או לאנשי האייטיז מ"שיגעון של מסיבה"), מגלמת את דמותה של מרי-דומיניק, אישה המיוסרת על ידי בעלה ומתנחמת בבנה החמוד והבוגר מחשבתית. הבעל ברטרן, המגולם על ידי וינסנט פרז, הוא חלאה שבא לחבוט בו כבר אחרי חמש דקות מתחילת הסרט, וככל שהעלילה מתקדמת אתם ממש מקווים שיקרה לו משהו מאוד רע. ברטרן הוא מהנדס שנכנס לאובססיה של רכיבה על אופניים, רק בשביל למצוא חן בעיני הבוס שלו, המקפיד לצטט רוכבי אופניים מפורסמים (שזה בערך כמו חברי כנסת משינוי שהם לא לפיד, פורז או זנדברג). הוא רודה במארי המסכנה ומבטל את קיומה מול שיגעונותיו – וכצפוי בוגד בה עם כל סגל הדיילות של "אייר פראנס".

נקודת המפנה מגיעה כאשר מארי פוגשת במקרה את אנטואן (שארל ברלין) שנהפך די מהר מידיד למאהב ופוקח את עיניה לגבי הדרעק עמו היא חולקת את מיטתה. מארי מגיעה להחלטה להעיף קיבינמט את בעלה. עד כאן תגידו: "בין דר דון דאט". אבל העלילה עוברת מאותה נקודה לכיוונים מאוד לא צפויים ומשעשעים למדי, שמעבירים לכם שעה וחצי ממש, אבל ממש בכיף.

הסרט לא כולל תוספות מיוחדות מלבד התרגום הנחוץ מאי פעם. מדובר בשעה וחצי ממש חביבות לשני המינים, ולאלה שלא מחפשים אלימות או סקס בשבת בצהריים (בסרט אין ממש בכל מקרה).